דימונה טוויסט: עמוד האש הפמיניסטי

(יוסי דהאן)

נתחיל מהסוף – לכו לראות את סרטה החדש של מיכל אביעד, "דימונה טוויסט". הסרט הנפלא הזה הוא גם סרט גם על אמי, על נשים מקזבלנקה ומקומות אחרים שחיו בערים קולוניאליסטיות צרפתיות מודרניות שדמו הרבה יותר לפריז מאשר לדימונה. נשים ומשפחות שהיגרו לכאן עם פנטזיות על גן עדן יהודי הרמוני, אך נשפכו תוך כדי הונאה ממשאיות במקומות נידחים שכוחי אל כדימונה ומעברות בית שמש ובת ים, להגשים חלום לאומי של כיבוש השממה ויישוב הארץ – חלום שחלמו עבורן אחרים. נשים שלא הבינו ורתחו מזעם על ההתנשאות של אנשי המקום עליהן, התנשאות של "ישראל הראשונה על ישראל השנייה" כפי שאומרת אחת הגיבורות, ללא שום הצדקה. במהלך הסרט העירה צופה שישבה סמוך אלי לחברתה: "נשים מדהימות, ואיזה דימוי שלילי יש עליהן כאן".

יש, ואפשר לספר סיפורים רבים ושונים על הגירת מזרחים ועיירות פיתוח וגם על דימונה. הסרט של מיכל אביעד מביא את קולן, ואך ורק את קולן, ללא הפרעת קולו של גבר, של שבע נשים, שש מזרחיות ואשכנזייה אחת, על חייהן בארצות הולדתן, על ההגירה, הילדות, הנעורים וחייהן כיום. חייהן ומחשבותיהן של הנשים החזקות, החכמות והמצחיקות הללו, חיים של נשים הנאבקות נגד הזנחה, תינוק בן חצי שנה, אח של אחת הגיבורות, שנפטר כתוצאה מהתייבשות והיעדר טיפול במסע מחיפה לדימונה, נגד הפלייה של המימסד האשכנזי הקולט, על רקע עדתי, הסללה של ילדים מזרחים לבתי ספר מקצועיים וילדים אשכנזים לבתי ספר עיוניים, אפליה תעסוקתית על רקע פוליטי והקרנות נגד גזזת. אולם חלק מהן גם סובל ונאבק נגד דיכוי ואלימות מצד אבות ובעלים החונקים את קיומן.

הביטוי פמיניזם לא מופיע בסרט אולם הסרט מציג הוויה של פמיניסיטיות מזרחיות בישראל לפני שהוא הוגדר ככזה, נשים עצמאיות המשתחררות מהכלא החברתי, המשפחתי והזוגי בו הן נתונות. המנהלות ביום, כפועלות ייצור ב"כיתן דימונה" מאבק עובדות אמיץ ומוצלח נגד בעלי המפעל, ובלילה רוקדות טויסט.

קולן של הנשים בסרט נשמע על רקע אוסף נדיר ועשיר של תמונות ישנות וסרטוני ארכיונים, שעושה רושם שנדרשו שנים לאסוף אותם. השזירה בין החומר הארכיוני לבין קולן של הנשים המדברות למצלמה יוצר עולם מרתק של צמצום ואיפוק, הנמנע מליפול למלכודת הקלישאות של הדיון העדתי ומניצול מניפולטיבי רגשי של החוויות, לעתים קשות מאד, של הדוברות, אי אפשר היה לעשות סרט אמפתי יותר.

הסרט מצליח במשימה הקשה להימנע מלגרום שעמום, חוויה שכיחה שחווה מי שצופה בגודש של תמונות אלבום מצהיבות וקטעי סרטי ארכיון. מבחינה זו "דימונה טויסט" הוא גם חוויה אסתטית ייחודית. עמוד האש הפמיניסטי האלטרנטיבי.