האם אנחנו עדים להכרה חרדית ברפורמים?

(אלעזר בן לולו)

תכל׳ס, אני מת על "כיכר השבת". גם על האתר וגם על אותו הצומת המפורסם בירידה למאה שערים. זה וגם זה נראים בעיניי כאתר תרבותי חי, כטקסט תרתי משמע. מקריאה מהירה של הכתבה הזו עולה אמירה מזלזלת וצפויה כלפי הרפורמים; הכותרת המדממת בכסות הציטוט – "עַל-זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינו", הבחירה בביטוי "בית מקדשנו", שהוא אינו כמובן בית מקדשם של הרפורמים והפניה לגולשים: "צפו בחילול הקודש". בהמשך הכתבה הרבנים והרבות הרפורמיות זוכים למרכאות ציניות המבטלות את הגדרת תפקידם הדמיוני. וכמובן לקינוח, פסק הלכה בשם מנהיגי הציבור החרדי הקוראים "להתנגד בכל תוקף ולא לאפשר שום הכרה ברפורמים". שלא יהיו ספקות ותהיות בקרב החיילים הפשוטים.

מצד שני, אני מוצא גם נקודת מבט אחרת שמבצבצת בין השורות הדומעות; עצם הבחירה במונח "הכותל הרפורמי" אינה בגדר אמירה פרובוקטיבית או בקיאות פוליטית בדבר ההחלטה ההיסטורית הטרייה שתשנה את פני הכותל. אולי יש בכך גם הכרה בדבר קיומם של הרפורמים? כיהודים קיימים? ואף יותר מכך, עצם ההחלטה האידאולוגית לדווח על האירוע ולא להעלימו מסדר היום החרדי, זו כבר מעשיה בפני עצמה. הרי את מצעד התועבה ממזמן הפסיקו לסקר בעיתונות ובציבור החרדי שמא יחשפו בניהם ובנותיהם למעשי זמרי. נגמרה הכתבה, לחצתי פליי על עופרה חזה, וזמזמתי:

"הכותל – אזוב ועצבת,
הכותל – עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם".

הכותב הינו דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.