הסגרגציה חיה וקיימת בבתי הספר בארה״ב

(יוסי דהאן)

ניקול חנה ג'ונס (Nikole Hannah-Jones) היא עיתונאית חוקרת, מהטובות שבהן, שכותבת על נושאים הקשורים לזכויות אדם. הכתיבה שלה על מערכת החינוך האמריקאית מעמיקה ומרתקת. היא מתארת כיצד, למרות פסיקת בית המשפט העליון בשנת 1954 האוסרת על הפרדה גזעית בין שחורים ללבנים במערכת החינוך, למעלה מחמישים שנה לאחר מכן, הסגרגציה במערכת החינוך האמריקאית הולכת ומתרחבת. מדובר סגרגציה חינוכית המבוססת על הפרדה גזענית בדיור, בה במשך שנים קריטריונים לקבלת הלוואות לדיור נוסחו כך שרק לבנים זכו להלוואות, מה שיצר סגרגציה גם בשכונות מגורים בין שחורים ולבנים (היסטוריה עליה כתב טה נהסי קואטס). ג'ונס היא מאמינה גדולה במדיניות האינטגרציה בין לבנים מצד אחד ושחורים והיספנים מצד שני. את האמונה שלה באינטגרציה היא מגבה במחקרים המצביעים על תוצאותיה על שיפור ההישגים של השחורים והיתרונות שהתלמידים הלבנים מפיקים ממנה, על כך שהיא כלי הכרחי למימוש עקרון שוויון ההזדמניות והצדק החברתי.

בכתבה הארוכה הזו היא מספרת על ההתלבטויות שלה ושל בן זוגה: האם כפועל יוצא מאמונתם באינטגרציה, הם ישלחו את בתם לבית ספר בברוקלין שרוב תלמידיו שחורים ממעמד חברתי נמוך, או שמא, מתוך דאגה עמוקה לעתידה, עליהם לשלוח אותה לבית ספר טוב יותר, שרוב תלמידיו לבנים ממעמד מבוסס יותר. הם שולחים אותה לבסוף לבית הספר שרוב תלמידיו שחורים, כיוון שהם מאמינים שאתה צריך לתרום את חלקך למען חברה צודקת. לאחר מכן מתברר להם שהפחדים והחששות שהיו להם לא מוצדקים. היא כותבת על מערכת החינוך בניו יורק שהולכת והופכת יותר ויותר מופרדת על בסיס גזעי, על כוחם הפוליטי של הורים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה שהגיעו לא מזמן לברוקלין ועל השתלטותם על בתי ספר במסגרת תהליך רחב יותר של ג'נטריפיקציה, על הלובי הפוליטי שהם מפעילים על השימוש בכוחם הכלכלי שמביא לסילוקם של תלמידים שחורים והיספנים מבתי ספר שהם היו פעם בהם רוב.

הורים מבוססים הנוקטים בטקטיקות דומות מוכרים גם ממערכת החינוך הישראלית: לחצים ואיומים, שימוש בקשרים פוליטייים וכוח כלכלי להכשלת מדיניות האינטגרציה בישראל. ראשי רשויות מקומיות יוצרים בעקבות לחצים אלו סגרגציה בתוך האינטגרציה, כלומר, הפרדה לכיתות נפרדות בתוך בית הספר, בין ילדי הדרום המזרחים לילדי הצפון האשכנזים בתל אביב. White Flight, בריחה של משפחות מבוססות לפרברים, כאשר ראשי רשויות מקומיות המעוניינים ב"אוכלוסיה איכותית" יוצרים עבורם בתי ספר נפרדים; יצירת מערכות חינוך בדלניות של בתי ספר ייחודים, מדרשות ואולפנות סלקטיביות על ידי הורים מבוססים שתוך שימוש במימון ציבורי יוצרים בתי ספר הומוגניים בדלניים.

היא כותבת גם על האכזבה הגדולה מראש העיר הפרוגרסיבי דה בלזיו המצדד בעמדת ההורים הלבנים המבוססים בעיר ואינו עושה דבר למען אינטגרציה חינוכית בעיר ניו יורק, הורים פריבילגים אומרים "לילד שלי יש רק פעם אחת לחיות", ג'ונס כותבת. גם לילדים שיוצרים עבורם בתי ספר סגרגטיביים ירודים יש רק פעם אחת לחיות.

 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.