התנועה העממית של ברני סנדרס

(אביב שניר)

כתבת עומק שפורסמה לאחרונה במגזין ״רולינג סטון״ נוגעת בכמה נקודות מעניינות מאד ביחס לפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. הכתבה מתארת את הנסיבות והשיטות בהן נסק כוחו של הסנאטור ברני סנדרס, אמנם פוליטיקאי פעיל ורציני כבר עשרות שנים (ופעיל פוליטית עוד שנים רבות מלבד זאת), אך למעשה – דמות בלתי ידועה לציבור הכללי עד לקמפיין האחרון.

סיבה אחת לנסיקה זו היא הגלגול של תנועות מחאה ותנועות חברתיות רציניות שהיו פעילות ומשמעותיות בציבוריות האמריקאית בשנים האחרונות, ביניהן Ocuupy Wall Street, Black Lives Matter ואחרות. סנדרס הוא רגע בתוך רצף של עשייה פוליטית ענפה של התקופה הנוכחית. המסרים שלו, שמהדהדים את התנועות האלה, עקביים לאורך שנים ולכן הוא נחשב לאמין ואותנטי (ועוד נחזור לנקודה הזאת).

סיבה שנייה היא השיטה בה נוקטים הקמפיינרים של סנדרס. מדובר ברשת התנדבותית מרושתת למדי, בחלקה אוטונומית לגמרי ממטה הקמפיין המרכזי. הקמפיין של אובמה, למשל, עירב גם הוא רבים שלקחו בו חלק, אך בכל זאת עמדה במרכזו באופן מובהק דמותו של אובמה, מהכריזמטיות שנראו בפוליטיקה בעשרות השנים האחרונות. לסנדרס אין פרומיל של הכריזמה הזאת, אבל הוא חלק מהאנרגיה הפוליטית של צעירים רבים, המתוסכלים והמיואשים מהממסד הפוליטי המבוגר, שהפנימו מסרים הקרובים לאג'נדה הסוציאליסטית-דמוקרטית של סנדרס (חשוב לזכור: אלו מילים שנחשבו קללות עד לא מזמן במיינסטרים הפוליטי האמריקאי).

סיבה נוספת היא כיבוש המרכז הפוליטי דרך השוליים שלו. למועמד על סף האנונימיות הציבורית אין יכולת להתחרות במסדרונות הכוח המסורתיים, לכן הקמפיין נוקט בהליכה מהשוליים אל המרכז. מהלך זה כולל ארגון של המוני מפגשים בערים ובמקומות בהם רגלי מועמדים נשיאותיים מעולם לא דרכו; ארגון קהילתי מרושת באינטרנט ומבית לבית וצבירת מומנטום ו"זמן מסך" מול מצביעים במאות אירועים ציבוריים בבתי ספר, בכנסיות, במרכזים קהילתיים, באולמות ספורט ואיפה לא. אנשים פשוט מתרגשים מהמחווה הזאת ומתעניינים במה שיש למועמד להגיד.

1035x1407-R1257_cover
כתבת השער בגליון ה״רולינג סטון״

עניין נוסף הוא שיטת גיוס הכספים. חוקי המימון הפוליטיים האמריקאים מורכבים מכל מיני בחינות, אבל בקצרה: הקמפיין של סנדרס נתמך כמעט באופן בלעדי על ידי המוני אנשים בתרומות קטנות. שוב, גם זו מגמה שהחלה בימי אובמה, אבל הפעם אנו עדים לעליית מדרגה רצינית במספרי התומכים ובסכום הכולל שנצבר עד כה, המאפשר לנהל מערכה תקשורתית בפרופיל מאד גבוה ללא כל תמיכה מבעלי אמצעים (אנשי וול סטריט וכיוצא בזאת). אלה לא רק דיבורים כנגד בעלי השררה הכלכליים אלא ממש ארגון פוליטי-עממי שמאפשר לקדם אינטרסים אחרים. על כן, לדעתי הרגע שבו סנדרס יאכזב את האלקטורט שלו הוא גם הרגע בו יאבד לו כוחו הפוליטי ולכן המחויבות שלו תיאלץ להיות גבוהה יותר. זאת בשונה ממי שמסוגלים לגייס עשרות מיליונים באמצעות קשרים כאלה ואחרים ומחזירים את הטובה בדרכים שאנו שומעים עליהן בדיעבד, או לעולם לא.

וכאן אני מגיע לפאנץ' ליין: מדוע לדעת ה״רולינג סטון״ (ולדעתי) הקמפיין הזה יגדיר גם את המדיניות של הילרי קלינטון אם היא תנצח. רבים בציבור האמריקאי כל כך התייאשו מהשקרים ומהאינטרסים של הממסד הפוליטי שהם פשוט התנתקו מהזירה הזאת (כמו שקרה לרבים וטובים בישראל). פה קבור הכלב: הנוכחות הפוליטית של סנדרס מצליחה למשוך אליה את דור בני העשרים שנחשבים למנותקים פוליטית, עצמאים שלא נמנים על הקהל הדמוקרטי המסורתי ואחרים שהתייאשו מפוליטיקה ועכשיו חוזרים להתעניין בה (זו גם תמונת המראה של טראמפ, אבל זה כבר עניין לדיון אחר). ולכן, גם במקרה שסנדרס יפסיד – וזה מקרה סביר לגמרי – קלינטון לא יכולה לוותר על הפוטנציאל האלקטורלי שסנדרס הביא לשולחן הדמוקרטי. לא בטוח שהיא תצליח לגבור על מי שתעמיד מולה המפלגה הרפובליקאית ללא קולות הצעירים, העצמאים ואחרים. כבר כרגע ניתן לראות איך, לאחר שסנדרס מצליח להשיג הישגים נאים למדי במדינות מסוימות, קלינטון מאמצת חלקים נרחבים מהאג'נדה שלו, אך כי היא מכנה אותו מועמד של נושא אחד (או שיר של אקורד אחד). ניתן ללמוד מכך שיעור מעניין על האופן בו תנועה ציבורית עממית בעלת מעורבות גבוהה ופעילה מצד חבריה יכולה להפעיל לחץ פנימי וחיצוני על המערכת הפוליטית המרכזית ולשנות את תכניה.

אני מבקש לחזור לעניין האותנטיות. כאן אני רוצה להאיר ולבקר נקודה בפסיכולוגיה הציבורית של עניינים פוליטיים. אנשים מחפשים ביטוי אותנטי, דמות שניתן יהיה להזדהות איתה. אני חושב שזה ממש עניין ממכר ומאכזב בהכרח. אין ולא יהיה יחיד או יחידה שיפתרו לבדם את מצוקות הקיום הכלליות, או אף יקלו עליהן. בציטוטים של תומכי סנדרס ניתן ממש לשמוע כמה הם מדברים על תקווה, על הזדמנות חד פעמית, על "הדבר האמיתי". עם כאלו ציפיות ורגשות אין מנוס מלהתאכזב, מאחר שהן הרבה יותר דתיות, במובנים מסוימים, מאשר פוליטיות ומכוונות לשינוי ממשי. זו אנרגיה שמזינה את התהליך הפוליטי ומניעה קדימה הרבה עשייה ואנשים, אבל בהכרח תוביל לאכזבות ואף אולי לייאוש גדול יותר. מובן כי ימים יגידו. בינתיים, אנו עוקבים בסקרנות ובהשתאות.

אביב שניר מתגורר במצפה רמון, קורא וכותב. חבר מנהיגות תנועת הפריפריות

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאיר עמור

    דמוקרטיזציה אמריקאית מול קליינטיזם וקומבינה ישראליים

    מאמר מצויין של אביב שניר. תיאור מהימן למדיי של תהליך הדמוקרטיזציה שעובר על הפוליטיקה האמריקאית לפחות ככל שהדברים נוגעים לצד הדמוקרטי של המפה. אין שום ספק שהסנטור ברני סנדרדס מציג פוליטיקה עם מרכיבים עצומים של דמוקרטיזציה וייצוג ישיר כך שתהיה התוצאה הפוליטית של הבחירות האלה אשר תהיה: תהליכים דמוקרטיים אלה ישפיעו. נקווה שההשפעה תהייה חיובית. אין שום ספק שכישלון עלול להביא לייאוש עמוק. נראה שאנו עומדים לפתחה של תקופה פוליטית עם שינוי דרמטי במרכיבי הכוח. נראה כאן תהליכים של התבדרות פוליטית ולא התמרכזות. אביב שניר עומד על תהליכים אלה באורח מעניין ומרענן. כמובן שבקריאה ישראלית של המפה האמריקאית הנשימה נעתקת מההבדלים העצומים ביכולת הגיוס ההמוני בין ארצות הברית לישראל. ישראל עם הרבה סמארטפון והיא אולי מדינה שמתרברבת בהיותה מדינת סטארטאפ, אך ככל שזה נוגע למעורבות פוליטית ישראל עדיין מנוהלת עלי ידי וועדות מסדרות מהסוג של כלכלה פוליטית של קליינטיזם וקומבינה.

  2. עמרם נמיר

    כמה הערות בעניין סנדרס:
    1. הסחף הפוליטי אחרי סנרדס הוא הרבה פחות מכפי שעולה מהתקשורת, ובפרט מהתקשורת בישראל, שלא מבינה את הפוליטיקה האמריקנית. עד כה סנדרס אסף קצת יותר ממחצית הנציגים הנבחרים (delegates) שאספה קלינטון, ולמעלה ממחצית מה-super delegates (הנציגים שמקומם בוועידה הארצית מובטח מראש – בעלי תפקידים שונים במפלגה) הצהירו על תמיכתם בקלינטון. במדינות הגדולות שעוד נשארו, ובראשן קליפורניה וניו יורק, היתרון שלה בסקרים גדול והיא צפויה להשיג בקרוב מאוד את הרוב הדרוש. גם ההישגים של סנדרס, שהם בהחלט מעל למצופה, רחוקים מלהעניק לו סיכוי זכייה ממשי במועמדות הדמוקרטית.
    2. ה"תנועה העממית" שסנדרס נותן כביכול ביטוי לרחשי לבה היא תנועה של צעירים לבנים מרקע מבוסס. קלינטון פונה לציבור רחב בהרבה, ובפרט לבסיס המצביעים של המפלגה. לראייה, במדינות הדרום, שבהן רוב המצביעים הדמוקרטיים הם שחורים, ובמדינות הצפון התעשייתי (the rust belt), שבהן רוב המצביעים הם חברי האיגודים המקצועיים, קלינטון מנצחת בפער ניכר (גם במישיגן, שבה אחוז יותר גבוה מהקולות הלך לסנדרס, היא זכתה ביותר נציגים בגלל החלוקה למחוזות בחירה).
    3. לצד הרטוריקה הסוציאל דמוקרטית שבה משתמש סנדרס, צריך לשים לב לעמדות הקונקרטיות שהוא מציג לאורך שנותיו בפוליטיקה (בדומה לפוליטיקאים בשמאל הישראלי שיודעים להיות סוציאל דמוקרטיים באידאולוגיה אבל לא במעשים). דווקא בכמה הצבעות קריטיות לאורך השנים האחרונות הוא הלך נגד עמדת הדמוקרטים והציע עם הקצה הימני של הרפובליקנים. כך למשל בנושא הפיקוח על הנשק, שאליו הוא מתנגד בתוקף. הוא מתנגד בעקביות להחלת פיקוח של הבית הלבן על הפדרל ריזרב, שזה ההפך הגמור מדמוקרטיזציה (העדפה לסמכות גוף מקצועי בלתי תלוי כביכול על פני גוף נבחר). עם כל הדיבורים על סוציאליזם, בבחינת האפקט הממשי שלו על המערכת הפוליטית הוא מתגלה למעשה כליברטריאן.
    4. קלינטון ממש לא מיישרת קו עם עמדותיו של סנדרס, גם לא בהצהרות. להיפך, היא מדגישה שהיא מהווה האופציה היחידה של מרכז. מימינה פנאטים גזעניים בדמות טראמפ, קרוז ורוביו ומשמאלה הרדיקליות (המדומה) של סנדרס. היא יודעת שהיא תהיה המועמדת של הדמוקרטים לנשיאות בסבירות גבוהה מאוד, והקמפיין שלה מתמקד בהטיית מדינות הנדנדה לכיוונה.
    5. אם ניתן להעריך בוודאות כל כך גבוהה שהוא לא יהיה הנשיא הבא של ארה"ב (מוכן לשים על זה כסף) אז למה הוא בכל זאת מתמודד? אפשרות אחת היא שהוא מכוון למועדות לסגן הנשיא לצד קלינטון, אבל זה פחות סביר לאור העובדה שהיא רוצה לפנות לקול המתנדנד במדינות הסגולות, והוא רק יפגע בה בפלורידה, אוהיו וכו'. האפשרות היותר סבירה בעיני היא שהוא מנסה לפגוע במפלגה הדמוקרטית, מסיבותיו שלו.

  3. חזי

    סנדרס בעצם יהודי אשכנזי לא?