ותמיד יש את הפואד

(שושנה גבאי)

"תמיד פואד" – כך סיכם העיתונאי אמיר אורן מ״הארץ״ את פועלו של השר לשעבר בנימין בן אליעזר עם מותו. סיכום מוצלח ותמציתי בשתי מילים של הנורמות בשיח הציבורי בישראל כלפי מזרחים מצד אלו המחשיבים עצמם ליברלים ודמוקרטים; נורמות שבמסגרתן מעשיהם ואמירותיהם של מזרחים תמיד יישפטו לאור האתניות שלהם.

כל ההספד מתחילתו ועד סופו היה חשיפת האתניות של בן אליעזר כסיבה לפועלו הקלוקל. בגלל היותו "פואד". בודאי יודע אורן, כמומחה לצבא ולפוליטיקה, כי זריקת מאפרה על ראשו של חייל היא קוריוז עלוב בנורמות של פריעת חוק, שחיתות, גניבות ורצח פלסטינים חפים מפשע שכוננו הצברים הישראלים העליונים הנערצים על אורן באימפריה שבנו כאן.

לא בטוח שבן אליעזר הוא כזאת ״הצלחה מסחררת״, כמו שאורן מצייר אותו, מין סינדרלה עממית שעלתה לגדולה. בן אליעזר הוא בן למשפחה עשירה ומשכילה מבצרה שלמזלו הרב עוד הספיק ללמוד קצת ב'אליאנס' ורכש אנגלית מעולה במבטא בריטי לפני שהגיע לישראל בגיל 14, כך שאם משפחתו הייתה מהגרת כמו שאר קרובי משפחתו לאנגליה ככל הנראה לא היה הופך שם לפועל קשה יום במכרה פחם. כל כישוריו של בן אליעזר מגומדים ברשימה כולל ידיעת ערבית על בוריה, מעלה שאמורה הייתה להיות בולטת על רקע העילגות של הצברים חסרי ההשכלה שידעו לדבר רק עברית. בן אליעזר סיפק מספיק מעשים רעים כדי להטיח בו ביקורת חריפה, אבל הם אינם קשורים למוצאו האתני כפי שרומז אורן. לעולם כל פוליטיקאי מזרחי ללא קשר לעמדותיו יהיה נציג המיעוט המזרחי בישראל – משקולת אתנית ממנה משוחררים לחלוטין הפוליטיקאים האשכנזים.

והקרשנדו במאמר- אורן שמח לאידם של המנהיגים ממוצא מזרחי כי הם תמיד יהיו רק "מספר 2" ומקנח בהגיגים אוריינטליסטיים – "כשסוף-סוף הגיעו לעמדות השפעה ישראלים המשוחחים גם על כבוד, חולפים מולם ערבים המדברים בשפת הכוח". יש לציין שאף עיתון ליברלי במערב לא היה מפרסם רשימה גזענית כזאת, וכי תובנות כעורות אלו הן יסודות תמונת העולם של השמאל הציוני בישראל. בד בבד עם הנוסטלגיה לישראל הצעירה, היפה, הטובה והתמימה בימי שלטון מפא״י, קיים אצל השמאל הציוני צורך להגן על הדימוי של המדינה שהם ייסדו ועדיין שייכים בה למעמדות החזקים ועל הדימוי הדמוקרטי-ליברלי של תנועת השמאל הציוני. לכן הביקורת שלהם תהיה תמיד הסרת האחריות של עצמם ושל כמותם למעשים המכוערים שנעשו בשם שלטונם או מפלגתם. תמיד יש את ה"פואד" כדי להתחבא מאחוריו.

גם את ההספד של ביילין על בן אליעזר יש לבחון לאור הנורמות הנהוגות בישראל: האם אי פעם ביום מותו של איש ציבור דיברו בו סרה בציבוריות הישראלית? לא ביום בו התמוטט אריאל שרון שהיה פי אלף יותר פואד ולקה באירוע מוחי, וגם לא בשבוע לאחר מכן שכבר היה ידוע שהוא צמח ואפילו לא ביום מותו לאחר מספר שנים. ולכן המסקנה היא שביילין הרשה לעצמו רק בגלל האתניות השולית של בן אליעזר.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אחת

    שושנה גבאי, אני אוהבת את בתובנות שלך. תמיד תענוג לקרוא אותך. אבל אני לא חושבת שביילין הרשה לעצמו לתקוף את פואד כי הוא מזרחי אלא כי הנורמות החברתיות משתנות וכבר מתחיל להיות בושה להיות כה מושחת. אני מודה שגם אני חשבתי לעצמי "ברוך שפטרנו" בעיקר כי לאורך שנים הסתובבו שמועות לא מבוססות על עד כמה בן אליעזר מושחת. ובמקרה אני מזרחית. אז כן, ברוך שפטרנו מפואד.