ז'יז'ק: ה״מטפל״ של התרבויות

כמה רשמים מהרצאתו של הפילוסוף סלבוי ז׳יז׳ק בחיפה

(אלחנן ארזי)

אז הלכנו לשמוע הרצאה של סלבוי ז'יז'ק בתיאטרון חבאשבי בחיפה. מקום קטן, אולי מאה מקומות ישיבה שהתמלאו מהר ומי שהגיע מאוחר נאלץ לשבת על כסאות פלסטיק במבואה ולצפות בהקרנה של ההרצאה שהתרחשה ממש מעבר לקיר. כמי שראה לא מעט הרצאות של ז'יז'ק מעל מסך המחשב, היה משהו מאיר עיניים בלהגיע להרצאה שלו. הבנתי משהו.

בהרצאה שבעצם הייתה רצף של אנקדוטות נכחו שני ממדים: טקסט וסאבטקסט. כך, באופן פורמלי היתה בהרצאה מחווה של הזדהות עם המאבק הפלסטיני בכיבוש הישראלי, כאשר כחלק מן ההזדהות עם המאבק הזה ז'יז'ק אינו מרצה במוסדות אקדמיים ישראלים או במוסדות המתוקצבים ע"י המדינה. אך עם זאת היה נראה כי הנמען האמיתי של הדברים אינו הפלסטיני אלא דווקא הישראלי, היהודי, ואולי אפילו דווקא זה ששירת בצבא. באופן חריג ויוצא דופן הייתה התייחסות נרחבת מאד לסיפורי צבא, בדיחות מהשירות הצבאי של ז'יז׳ק עצמו ומייצוגים של הסדר הצבאי בקולנוע, כשמדי פעם הוא פונה לקהל ואומר, "מי מכם ששירת בצבא הישראלי בוודאי התנסה בחוויות דומות…״ הוא השמיע ביקורת על עמיתיו שרק תומכים בפלסטין אבל לא באים להרצות בה מתוך עמדה המתייחסת לערבים כפרימיטיבים שלא יבינו (כמה פעמים הוא חזר על הביטוי "פרימיטיב אראבס" בפני קהל שרובו הגדול ערבי…)

ז'יז'ק בכתיבתו, בהרצאותיו ובסרטים (המעולים) בהם הוא מבקש לפרש את התרבות בת זמננו, הוא המשיח של מות האחר הגדול. זו הבשורה שלו למצב העניינים הנוכחי. אך נראה שהוא (באופן מודע? במכוון?) יורש את הפונקציה הזו. בתיאוריה הלאקאניאנית, בתחילת הטיפול המטפל מזוהה עם תפקיד האחר הגדול, האחר של השיח, זה שאצלו נמצא הידע האמיתי אודות המטופל. זו הפרשנות הלאקאניאנית או ההמשגה הרחבה של מושג ההעברה הפרוידיאני. עם התקדמות הטיפול, התרפיה מתרחשת בהבנה כי האחר הגדול לא קיים.

ז'יז'ק מבקש להיות המטפל של התרבויות. הוא "הסובייקט שאמור לדעת" של התופעה התרבותית. כשתופעה תרבותית חשה אשמה או חרדה היא יודעת שז'יז'ק מבין אותה ויודע להצביע על מקור התחושות שלה. כשהוא חוזר (שוב) על הקלישאה הישנה (והמדוייקת מאד) שלו לפיה "אין טעם לנסות להבין את התרבות של האחר, הוא בעצמו לא מבין אותה", מצטרף לאמירה הזו סיג שאין לבטא – אבל ז'יז׳ק מבין אותה!

צריך גם להתייחס להשהיה של המשמעות, המעבר מאנקדוטה לאנקדוטה מבלי להגיע לנקודה. לריטואל הקבוע בו אומרים לו שהזמן תם והוא עונה "פאק אוף! וון איי ויל בי אין פאוור יו ויל הף טו ליסטן טו מי פור סיקס הוורס ביפור אי וויל לט יו אסק אני קווסטשין!" ובסוף המנחה חותך אותו ממש רגע לפני שהוא מגיע לעניין עצמו… (כמו בטיפול הלאקאניאני שתמיד נקטע).

4d02e5a4-3cd0-4263-9c33-9368ca490cc6
ההזמנה לאירוע

בין בדיחות צבא הומו-ארוטיות לבדיחות צבא גזעניות, היה לו חשוב להדגיש – אם הלכתם לאיבוד אל תדאגו, אני יודע מה אני עושה. וכנראה שהוא צדק, מתברר שוב שהכתם על התמונה הוא התמונה עצמה. מי שבא לשמוע, אולי לשאול שאלה, ביקש לקבל אישור מהאחר הגדול של התרבות, האחר הגדול של השיח הפוליטי. אישור למה? לקיום שלו כיישות פוליטית? כסובייקט פוליטי? אולי הכרה? אולי ביקש לקבל תשובה לשאלה מה אני? מה אתה יודע עלי שאני לא יודע על עצמי?

השאלה שנותרה פתוחה מבחינתי היא – האם הוא מצליח בתפקיד זה?

יש כמה אפשרויות. או שהכל קורס לתוך עצמו – התגלית שהאחר הגדול לא קיים, שז'יז׳ק עצמו בעצם לא שם, היא התכלית של האירוע; או שהוא לא מצליח לא להיות האחר הגדול, ונשאר לכוד במעגל האדיפלי ועם כל הכרזה שלו כי האחר הגדול איננו קיים (והוא גייס את ישו לטובת הסיפור הזה… די שאפתני) הוא הולך וממלא את מקומו.

אחרי ההרצאה הלכנו לשתות בירה עם חברים בקברט. ולרגע קט הייתה תקווה.

הכותב לומד לתואר ראשון בכלכלה ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.