חוק ההזנה בכפייה כתכלית ראויה

(יוסי דהאן)

בג"ץ דחה לפני יומיים את העתירה שהגישו הסתדרות הרופאים בישראל וארגוני זכויות אדם לביטול החוק המאפשר למדינה להזין בכפייה אסירים בטחוניים השובתים רעב ונשקפת סכנה לחיייהם. בהחלטה זו מתעמתים שופטי בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, מני מזוז ונועם סולברג, עם עמדתם של ארגוני זכויות אדם ועמדת המימסד הרפואי, בין היתר, הארגון היציג של הרופאים בישראל, הסתדרות האחים והאחיות וארגונים נוספים, שעמדתם היא שחוק ההזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב, אינו מוסרי, אינו מידתי ומנוגד לקוד האתי של הרופאים. הוא מנוגד גם  לקודים אתיים בינלאומיים הקובעים כי הזנה בכפיה היא בגדר עינוי, אקט משפיל ואלים שעלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים. ארגוני זכויות אדם טוענים שאין הצדקה להפר את עקרון כיבוד האוטונומיה וכבודו של החולה, אלא במקרים חריגים  בהם הוא אינו יכול להביע את רצונו החופשי. לדעת העותרים אין צורך בחוק החדש, המציע הסדרים מיוחדים לאסירים שובתי רעב, שכן חוק זכויות החולה הקיים מספק מענה מוסרי ראוי גם לעניינם.

עמדת המדינה ושופטי בית המשפט העליון היא כי חוק ההזנה בכפייה נועד לשמור על בריאותו וחייו של האסיר שובת הרעב מתוך דאגה לקדושת חייו. ואכן, למרות שהשופט רובינשטיין מסכים שהחוק הזה אכן פוגע בזכויותיו החוקתיות של האסיר לחירות ולכבוד, הוא מגיע למסקנה שהחוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הוא ממש תכלית ראויה, הוא מידתי ומתיישב עם חוק יסוד חוק כבוד האדם וחירותו.

אולם  לניתוח המשפטי הנוקדני והמופשט הזה על התנגשות בין זכויות שונות והדאגה העזה שהכנסת ובית המשפט מפגינים לפתע לקדושת חייהם של אסירים פלסטינים, (דאגה שקשה לזהות בפסקי דין של מערכת המשפט הישראלית הנוגעים לעניין מותם של פלסטינים אחרים), אין קשר למציאות הישראלית. בפסק הדין מודים השופטים שבבסיס חקיקת החוק על ידי הכנסת עמדו שיקולים ביטחוניים ולא הדאגה לבריאותם קדושת חייהם של האסירים הפלסטינים שובתי הרעב.

הכנסת חששה מפני השלכות שביתות הרעב על אסירים פלסטינים אחרים ועל האוכלוסיה הפלסטינית, ומכך שהן עלולות לגרום למהומות והפרת הסדר הציבורי. ואכן החוק כולל סעיף שנוי במחלוקת הקובע שבדיון על התרת הזנה בכפייה של אסיר פלסטיני, בית המשפט ישקול  לא רק את החשש לחיי אדם אלא גם את החשש הממשי לפגיעה חמורה בבטחון המדינה. כלומר מה שעמד לנגד עיניהם של המחוקקים לא הייתה התכלית ההומניטרית של הגנה על חיי האסירים שובתי הרעב, אלא התכלית הביטחונית של שמירת הסדר הציבורי. סעיף שהעותרים בקשו מבית המשפט לפסול.

השופטים קובעים בפסק הדין שהשיקולים העיקריים הם שיקולים הנוגעים לבריאותו וחייו של שובת הרעב, ושהשיקולים הביטחוניים משניים. השופט מני מזוז, המכיר מקרוב את מסדרונות מערכת המשפט הישראלית וכיצד היא פועלת, מביע בפסק הדין חשש שבתי המשפט יעניקו משקל יתר לשיקולי ביטחון וסדר ציבורי על פני השיקול הרפואי והזכות לאוטונומיה של שובת הרעב, ומציע להטיל מגבלות דיוניות על מנת למנוע זאת, אולם עמדתו נשארת עמדת מיעוט.

חששו של השופט מזוז מוצדק. במציאות הפוליטית והביטחונית השוררת כאן כמעט חמישה עשורים, קשה לראות כיצד ניגפים בבתי משפט שיקולים בטחוניים, המוצגים בדלתיים סגורות על ידי השב"כ, מפני טענות בדבר זכויות אדם של שובתי רעב פלסטינים. אגב, קשה שלא להבחין באירוניה שכל הדיון הזה על חירות וכבוד האדם נסב בעיקר אודות עצירים מנהליים הכלואים ללא משפט. הדבר היחיד שיכול לכרסם בלגיטימציה שהעניק בית המשפט העליון להזנה בכפייה של שובתי רעב הוא שהאנשים שתפקידם לרפא בני אדם ימשיכו לפעול על פי צו מצפונם וכללי האתיקה הרפואית המנחים אותם בעבודתם.

פורסם בידיעות אחרונות

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.