מטנקים ומטוסים אף אחד לא מתלהב, אבל מאמירה אחת - אוי איזו מהומה

(אלירן בר-אל)

כואב הלב על ילדה הנרצחת בשנתה, בין אם מדקירת סכין או מהפצצת מטוס, ורק לב מאבן חסין לדבר הזה.

אבל בדיוק כשכולם מדברים על "מחבלים (או מחבלות) בכנסת", אסור להתעלם מהעובדה המכרעת שחנין זועבי לא הרגה ולו אדם אחד בחייה, בעוד רוב הגברים שלידה הרגו גם הרגו. היא לא דקרה אף אחד, והם – בסיירות וביחידות – דקרו, ירו והפציצו.

ככל שמתרכזים באלימות הסימבולית – "אוי, איך היא טוענת שחיילי צה"ל רוצחים?!", כך בורחים מהאלימות הפיזית – "ברור לי שהגברים שלידה יצאו למסעות הרג חסרי תוחלת אחרת משימור אי-השוויון הכלכלי בישראל, אבל הם עשו זאת למען המולדת!".

אך בדיוק השגרתיות של האלימות הפיזית, גלי הטרור וסבבי המלחמה, והמהומה נוכח קצת אלימות סימבולית – בדיוק הן מסמנות לנו היכן באמת שוכנת האפשרות לשינוי.

כולם רגילים לאלימות הפיזית, שאנשים נהרגים, נדקרים ומתפוצצים, זה כאמור חלק מהשגרה. אפילו יש טקסים, נוהלים, מענקים – הכל כי יש חללים. זו השגרה, והיא לא משתנה. מה שמשתנה אלו שמות החללים, היום זה, מחר אחר. הסיבה למותם לא משתנה, גם לא הצדדים, שכן כולם משחקים בתפקידים. כולם מזדהים עם התפקיד, שהלכה למעשה, הורג אותם.

במצב הזה אין זכר לשם. השם לא משנה, לא נוכח, לא משמעותי. לכן הציבור הישראלי משתמש כל הזמן בקללה "יימח שמו". העיקר שלא יישאר השם. מה שכן נשאר וממוחזר לענפה הוא המבנה של השם, המערכת הסמלית של כל השמות, זו שנותנת להם ערך תוך מיון חללים לטרוריסטים וגיבורים. והציבור הישראלי יודע, מרגיש, שהמוות כבר לא משנה – הוא שגרתי. אלו החיים שמפחידים, החיים שלא תלויים במוות, הם שמאיימים. הם האיום על המערכת הסמלית כולה, על מבנה הערכים שמחלק אנשים לחברים ואויבים.

זו האלימות האפקטיבית באמת. היא הדרך לשינוי מצב הכבול במוות, דרך המוות של אותו מצב. מאניות מלחמה, טנקים ומטוסים אף אחד לא מתלהב – זו שגרה. אבל מאמירה מקוממת אחת – אוי איזו מהומה. כי כדי לשנות לא צריך לענות בני אדם שיגידו את האמת. צריך בדיוק לענות את השפה – ההבחנה בין חבר לאויב, גיבור וטרוריסט – כדי שתצא האמת ויבוא השינוי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.