על עיתונאים ימנים ובעיקר על עמית סגל

(יוסי דהאן)

הבוקר בעקבות מאמר של פרשן ערוץ 10 רביב דרוקר ב"הארץ", שטען בין היתר ש"העיתונאים תומכי נתניהו רוקדים משמחה לאיד אחרי שהסתירו מהציבור את עמדותיהם", התפתחה קטטה בינו לבין עמית סגל מערוץ 2. סגל מחה על הניתוק וההתגייסות הטוטאלית של דרוקר וחבריו בערוץ 10 לטובת השמאל.

כיוון שעשיתי לי מנהג לא לצפות בערוץ 2, איני מכיר מקרוב את עבודתו העיתונאית של סגל כפי שהיא באה לידי בערוץ בו הוא משדר. אולם באחרונה הייתה לי ולעורכי אתר "העוקץ" הזדמנות לעמוד מקרוב אחר הסטנדרטים המקצועיים ויושרתו העיתונאית של סגל.

לפני מספר שבועות, התגייס סגל למסע הרדיפה האינטנסיווי שניהלה מפלגת "הבית היהודי" אחר יוסי יונה שבו הציגה אותו כפעיל חמאס. סגל – שכנראה ניסה לדוג לכלוך אידאולוגי אנטי-ציוני נגד יונה – החליט שמקום טוב לדוג חומר מסוג זה יהיה אתר "העוקץ". לאחר שלא הצליח להעלות בחכתו שום פריט מידע עסיסי שיכול לשמש בסיס להשמצה, מיהר לצייץ בחשבון הטוויטר שלו לעוקביו הרבים, שאתר "העוקץ" מחק חומרים הקשורים ליוסי יונה. כמובן שהדבר לא היה ולא נברא (באתר שעבר עיצוב מחדש, השתבש לכמה ימים מנוע החיפוש). כאשר תמי ריקליס, אחת מעורכי האתר, הפנתה את תשומת לבו להשמצה משוללת היסוד, מחק סגל את ההודעה.

מיותר לציין שהוא לא התנצל. הוא השיג את שרצה, השקר הופץ, הנזק נעשה.

הציוץ הגנוז של סגל
הציוץ הגנוז של סגל

באשר לטענתו של סגל על חוסר ייצוג של חובשי כיפות וימנים בכלי התקשורת. הוא צודק, יש לחסל בפני הישראלי מן השורה החוטף את החינמון "ישראל היום" בדרכו לעבודה וצופה בערוץ 2 בשובו ממנה, כל אופציה אפשרית לזפזף בשלט לערוצים אחרים שעלולים לסדוק את השריון הפטריוטי.

בעניין חובשי הכיפות וייצוגם בתקשורת, ברוך השם, שיעורם עלה יפה בשנים האחרונות, בעקבות המהפיכה המיוחסת לאורי אורבך המנוח. אם יש לסגל עניין בייצוג הפריפריה בתקשורת הישראלית, שיתחיל לספור עורכים ועיתונאים מזרחים וערבים, שיתחיל בערוץ הבית שלו ובבית גידולו, גלי צה"ל – כששיעורם יגיע לשיעורם היחסי באוכלוסייה של העיתונאים הדתיים האשכנזים, הוא יוכל להתחיל לספור מחדש.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמית

    הקצנה מעידה בדרך כלל על חוסר ביטחון ודאגה מהעתיד.
    אני לא יודע אם במקרים עליהם מדובר אלו הסיבות בגללן העיתונאים
    הללו בחרו בנתניהו מלכתחילה, או שקודם בחרו את דרכם
    וחוסר הביטחון נובע מנקודת המבט הפוליטית שלהם.

  2. דניאל אריאל

    לדעתי עמית סגל עיתונאי מעולה.
    מקווה שיהיו עוד עיתונאים כאלה.

  3. נעמה ג"ש

    עמית סגל אולי עיתונאי מעולה בדיווח מהשטח בסגנון "מי אמר למי" אבל בעניין ניתוח מצבים פוליטיים והבעת חוו'ד הוא דל . קח את אמנון אברמוביץ' למולו. יש מה להשוות? עמית סגל נותן תפוקה של עיתונאי מתחיל בהחלט. מתאים לערוץ רדיו מקומי וגם זה בקושי.