"שלום עכשיו" ו"התנועה להצלת ירושלים היהודית" - אותה מהפכה, מסתבר

(זהר אלמקייס)

מצא את ההבדלים:

לפני כשנה פרסמנו טקסט על הקמפיין של תנועת שלום עכשיו, שגרס בבטחון כי סילוואן, שועאפט, עיסאוויה, בית חנינא וכן הלאה – הם "לא הבירה שלי".

כעת מצטרף לאג'נדה המפרידה גם הקול של התנועה להצלת ירושלים היהודית, שמבקשת להקים "גדר בטחון" בין העיר המערבית לזו המזרחית ומונה על מייסדיה נשמות טובות כחבר הכנסת לשעבר חיים רמון ועוד מוסדניקים, שגרירים וחברי כנסת בדימוס ועורכי דין כחול על שפת הים. "ג'אבל מוכאבר הוא לא ירושלים שלנו", הם אומרים, בפונט דמוי-הערבית הגנרי שלמדנו להכיר היטב.

המונחים של ימין ושמאל כאן כבר לא מחזיקים. הקול הצלול ביותר שעולה משני הקמפיינים העכורים האלו הוא קול של הפרדה, של התרחקות, של בניית חומות ושל התגזענות. במעין משפט שלמה מהופך מהגיהנום, כולם מתבוננים בתינוק, פרי עשורים של כיבוש אלים, ורק רוצים שימות, או לפחות – יעלם מן העין.

שועאפט

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. Oded Assaf

    קשה לי להבין מה, בדיוק, רוצה ועושה מי שכתב את טור-הדעה הזה. אישית, סילוואן, שועפט וכיו"ב הם גם "לא הבירה שלי". בכלל, אני תוהה מה פירוש "הבירה שלי" (בלשון יחיד), שהרי "עיר בירה" היא מונח פורמלי-מדיני ("קולקטיבי") בלבד, לא אישי. אבל מה שברור הוא שעל בסיס פורמלי-מדיני/קולקטיבי – הפלסטינים ורוב רובן של המסגרות המדיניות בעולם אינם מכירים בכך שהשכונות והכפרים שנכבשו וסופחו לירושלים ב-
    1967 ( ועוברים תהליך מואץ של ג'נטריפיקציה) הם "הבירה של מדינת ישראל". זהו עצם העניין – בלי התפלפלות ובלי חוכמולוגיה – והבעיה (בין בעיות חמורות אחרות) היא: כיצד מתמודדים עם זה. לדחוס את עמדת "שלום עכשיו" (ולמה רק הארגון הרופף הזה ? יש קבוצות שמאל פעילות יותר, שהגישה שלהן זהה), ולפיה כדאי לנסות – כל עוד אפשר (וייתכן שכבר אי-אפשר)- לחזור למצב של שתי ערים שוות-סטאטוס, ירושלים מכאן ואל-קודס מכאן, לדחוס עמדה זו לסל אחד עם הצהרות ה"הפרדה" (= עוד נוסח של אפרטהייד) של הקבוצה הקוראת ל"הצלת ירושלים"(=ירושלים של, ולמען, יהודים)? זה אינו מעיד על הבחנה פוליטית דקה במיוחד…

    ואכן, המונחים "שמאל" ו"ימין" מחזיקים, בניגוד לניסוח של ז' אלמקייס; ועוד איך מחזיקים! – – אולי לא כשקוראים את המאמר הדי מטושטש והמטשטש הזה .

  2. נתן

    כמו הרבה טיעונים שהתחילו בשמאל האנטי ציוני ואומצו בהתלהבו על ידי הימין גם הטיעון
    שמי שרוצה היפרדות מהפלשתינאים הוא בעצם גזען בדיוק כמו המתנחלים והימין.

    בעולם אידאלי שבו חיים כנראה רוב כותבי "העוקץ" יהודים וערבים אכן יכולים לחיות ביחד בשלום והרמוניה , אבל במציאות שבה יש ימין קיצוני מצד אחד ואיסלאם קיצוני מצד שני , חיים ביחד הם מתכון לבוסניה שנייה .

    מעניין אם כותבת המאמר התייעצה עם תושבי מזרח ירושלים לפני שהיא כתבה את המאמר הזה.