אופורטוניסטים רבים גוזרים קופון על נשים, תוך טיפוח פנטזיות לא מציאותיות והבטחה לריפוי מדומה. אבל תעשיית ה-Wellness המשגשגת בדמותן של נשים כמו גווינת' פאלטרו חושפת את כאבן המתמשך של נשים שהממסד עיוור למצוקתן
מהמילה 'ארעיות' בטיבטית, דרך מכשפות, אמזונות, חיפוש האמת, גשר, תזכורת לאומץ ועד השאיפה הפוליטית לחלוטין לנסוך אומץ באחרות: שתים עשרה נשים מספרות על הקעקועים שלהן
האלימות המינית ממשיכה להיות השואה שלנו, מכיוון שלכאורה מדובר בפעולות ספורדיות ועצמאיות, וככאלה אנחנו מנהלות את מיליוני קרבות המאסף הזעירים שלנו נגדן. אך בפועל זו מערכת דיכוי משומנת, שמאחוריה בעלי אינטרסים מובהקים, גם אם קשה לזהות אותם במבט שטחי
המבוכה שסיה מייצרת כשהיא מופיעה בגבה למצלמה מחייבת אותנו להיעצר. היא משקפת שכאשה היא מצופה רק להשתקפויות אינסופיות של הדימויים על נשיות. במקום להשתעבד למראה, היא הופכת את גופה למראה ומציבה אותה בפני התעשיה, התרבות והחברה
השחקנית אלמה דישי, שמככבת בקמפיין ההלבשה התחתונה של טריומף, היא "הקורבן" האחרון בדיון המנסה לקבוע מהי אשה בהתבסס על המראה והגוף שלה, וזה גם הרגע בו הוא מפסיק להיות ביקורתי
לאחר יותר משש שנות מאבק וכמעט 30 שנה מפרסום הנוהל הקודם – נקבע נוהל חדש לשינוי מין בישראל. יש לנו עוד דרך ארוכה לשינוי התפיסה שרואה בטרנסג'נדרים אנשים חולים, אך זוהי בהחלט התחלה
אני רוצה לנשק אותך. להחזיק לך את היד. את שמת את זה בתוכי, ועכשיו מה? האם נוכל לדמיין עולם בו לא נידָרש להצדיק את האהבה שלנו, ללא בדיקה פולשנית של הגוף שבתוכו היא מתעצבת או של הגוף שאל מולו היא מתמלאת בחיים?
לפעמים זה מגיע נורא מהר, ואף אחד לא רואה את זה בא – לא המטופל, לא משפחתו, לא הרופאים. במקרים אחרים, הדעיכה היא איטית וידועה מראש. קורה שרופא בכיר יסתכל על חולה שנראה לי, כמתמחה צעירה, די סבבה, ויגיד, "האיש הזה יעלה לנו בסערה השמימה". ד"ר דנה דורון עם רשמים…
אני עדיין מתרגשת מנשים שמשירות מבט, שבוכות, שכועסות, שנוגעות בעצמן, ויכולה רק לחלום על היום בו הן לא ייאלצו לעשות את זה תחת המבט הגברי. יעל משעלי עושה את החיבורים ההכרחיים בין פרשת מיילי-שינייד לזעם הקדוש על ריהאנה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
