היא קצינה בצה"ל, ציונית וחדורת לאומיות, ואני מכלה את כל שעות הערות שלי באקטיביזם אנטי ממסדי למען המולדת. חשבתי שאולי נוכל להוות דוגמא ומופת להתעלות האהבה על האידיאולוגיה, אבל התבדיתי. טור בעילום שם על חתירה לדו-קיום בין הסדינים
הגיע הזמן לחסוך באנרגיות היקרות שמופנות לביקורת אינסופית על ה"שמאל" ולחכות לטרנספורמציה בתודעה או בפרקטיקות. כדאי להודות – יש סיכוי טוב שזה לא הולך לקרות. בינתיים אנחנו, המשפחות והקהילות שלנו ממשיכים להיות שותפים למפעל אלימות, דיכוי והרג
אותה מערכת חינוך מפלה השולחת את תלמידיה לחברון מבקשת פעמיים בשנה, בימי הזיכרון, להפוך את הקערה על פיה ולהזדהות עם הקורבן. אילנה ברנשטיין על אחריותו של העומד בראש המערכת ושל מנהלים שמתנהגים כמו ילדים בעצמם
