הקו המפריד בין טרנסיות בזנות לבין הקהילה הלהט"בית הוא לא רק דמיוני – במקרה הרע יש מי שבעיניו זה לגיטימי שזה קורה ובמקרה הפחות רע יש מי שלא יודע שזה קורה, והדיבור על זה בקול רם חשוב בשביל שניהם. טקסט שהוקרא ביום הזיכרון הטרנסג'נדרי האחרון
המשטרה לא לקחה יותר מדי ברצינות את תקיפתה האלימה של אשה טרנסית, ועבור העיתונות הכותרת "זה לא גברת, זה אדון" משעשעת יותר מ"אשה עברה תקיפה אלימה". לכן נצא לדרוש את הביטחון והכבוד המגיעים לנו
כל פעילה להט"בית מנוסה יודעת: יש תקרת זכוכית משוריינת מעל ראשן של נשים בקהילה. האירוע האחרון של מאקו גאווה, על טהרת גברים הומואים בלבד, חשף זאת שוב. בפאנל אלטרנטיבי ניסינו לחפש את המכנה המשותף הרחב ביותר בלי לוותר על שיח מורכב
עבור חברי הקהילה הגאה, כל פגישה עם רופא/ה עלולה להיות טראומטית; מי שבנוסף הינם חסרי מעמד, חוששים לגשת לטיפול שמא יוסגרו ויגורשו. על מערכת הבריאות להסיר כל חשש של כל אדם – מכל המינים, המגדרים, הלאומים והדתות – מקבלת שירותים רפואיים
מצעד הגאווה שייערך ביום שישי הוא מסיבה ענקית שלכאורה מזמינה את "כולם" (לרבות תיירים הומואים עשירים מחו"ל), אך למעשה מדירה רבות ורבים אחרים/ות. המצעד הרדיקלי מציע אלטרנטיבה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
