הדילמות העיקריות בעקבות משבר הקורונה אינן בהכרח בעלות גוון "עתידני" הייטקיסטי, כי אם חוזרות לקרב נושן ובסיסי יותר בין רווחה לכלל האזרחים לבין שוק חופשי. אולם "מומחים" רבים מדגישים את הנרטיב הטכנולוגי-דיסטופי ונמלטים מדיון על זכויות סוציאליות רחבות
למייסד "דה-מרקר", גיא רולניק, יש סיפור על הרעים והטובים של מדינת ישראל, וזה סיפור שנעים להאמין לו. בראיון שנתן ל"המקום הכי חם בגיהנום" ממחזר רולניק את העמדה הניאו-ליברלית הקלאסית, תוך שהוא מציג את עצמו כשמאלן פרוגרסיבי
"היום שאחרי הקורונה" מעסיק באחרונה את מיטב המוחות. אבל מה עם התבוננות נוקבת על ההווה? או העתיד הקרוב שנקבע בחלקו ממש עכשיו, לנגד עינינו? שוחחנו עם גדי אלגזי ואיריס רחמימוב על מה שניתן ללמוד ממגפות עבר, מצב חירום ותפקידם של היסטוריונים בעתות משבר
ספרייה ציבורית, בית ההורים, אי קריבי, סתם ללכת בלי מטרה. כותבות וכותבים שיתפו איתנו את מחוזות החפץ הנגישים כעת רק בעיני הרוח, "אסטרטגיית יציאה" לעת מצוא • פרויקט מיוחד
ארגוני החברה האזרחית, שנשחקים מהטיפול במוחלשים שיצר הגל הראשון של משבר הקורונה, וחברי הכנסת, חייבים לפעול עכשיו להשפעה על מדיניות חברתית עתידית – לפני שהתקציבים ייעלמו והארגונים יקרסו
על מנת להתמודד עם משבר הקורונה, נדרשת פעולה קולקטיבית בינלאומית גלובלית ופעולה של כל מדינה בתחומה. תפיסות ניאו-ליברליות או ליברטריאניות בזמנים כאלה הן התאבדות קולקטיבית
מתוך הבידוד החברתי והנטישה צפים ועולים סיפורים מתקופה אחרת. בני המשפחות של ילדי תימן, מזרח ובלקן החטופים נדרשים כעת לתת אמון בכוונות המדינה, שפגעה בהן בעבר והסתירה מהן מידע לאורך השנים. עבורם, מצב החירום של ימי הקורונה, הוא גם תזכורת לזמן ההולך ואוזל
הוא נלחם על הקלות שהתבררו כסגולה בדוקה להדבקה המונית רגע לפני ליל הסדר, ועל פי עדויות רבות הפר את ההנחיות בעצמו – תוך חשיפת כל המתפללים וצמרת המדינה לנגיף הקורונה. אל לנו לעבור לסדר היום על התנהגותו של שר בריאות שחושב שהוא מעל החוק
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
