ההפחתה בצורך בכוח העבודה, טשטוש הגבולות בין עבודה לפנאי וניתוק הקשר בין עבודה לשכר – כולם יכולים להוות בסיס לשיטה כלכלית חדשה. האמנם, או שמדובר בדטרמיניזם אוטופי דוגמטי? עיקר הטענות והביקורות על מאמרו המדובר של העיתונאי פול מייסון
המחאה ההיסטורית באוניברסיטת אמסטרדם לא עוצרת בגובה שכר הלימוד ובתנאי העסקה פוגעניים, אלא מנסחת דרישה תקדימית: לפרק את האוני' הניאו-ליברלית התלויה בכוחות השוק ולהגדירה מחדש כמוסד ציבורי. הילה דיין, מרצה במוסד, משרטטת את תוואי המאבק
בניגוד לעבר, פוליטיקה היא שדה הכוחות המתקיים בין הממשלה למחזיקי החוב החיצוני שלה. לכן, על הממשלה לתת קודם כול מענה לצרכיהם, ואין זה פלא שממשלת ישראל הפקירה את ביטחונם של אזרחי ישראל
במדינה המסירה את אחריותה בתחום החברתי והכלכלי, מתפתחים אי-שוויון ועוני ונוצר משבר דה-לגיטימציה מצד האזרחים. הממשלה, מצדה, מתמודדת עם זה באמצעות שליפת מצעד אויבים קיומיים המתחלפים לפי הצורך
בבואנו להמשיג קיימוּת אורבנית ולממש אותה עלינו להידרש לסוגיית המחסומים, החברתיים והפיזיים, בין בני אדם. פטר מרקוזה משרטט מצפן תכנוני-ערכי של עירוניות צודקת ומקיימת. מצפן שנעדר מיחסה של עיריית תל אביב יפו לגבעת עמל. שוויוניות היא מטרת-על במצפן זה
בשנים האחרונות האקדמיה הפכה לאחד משקי החבטות שמואשמים בהרבה יותר מתחום אחריותה. עודד גולדרייך מהפורום להגנת ההשכלה הציבורית מצביע על מקומה של האקדמיה במסגרת מנגנוני הדיכוי הן כסובייקט מדכא/משחרר והן כאובייקט מדוכא/משוחרר. חלק א'
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
