דיור ציבורי הוא רעיון נהדר כאשר איננו נגוע בגזענות שמאפשרת סלקציה ואפליה מתמשכת, כפי שקורה היום בישראל. מזרחית צריכה לדעת מדוע היא גדלה בדירת עמידר ביפו או בדירת עמיגור באשדוד. "דיור ציבורי" – ערך של קלריס חרבון מתוך הספר החדש "קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי"
במדינת ישראל של היום אף אחד אינו אחראי לעניים. אין אף משרד או שר שזהו תחום האחריות שלו, ואת תוצאות ההתנערות הזו אנחנו רואים בדו"חות העוני. לקראת הפגנת זעם למען הדיור הציבורי
לא פעילי המחאה הם אלו שצריכים להתנצל על גורלו של משה סילמן – מי שצריכה להתנצל זאת המדינה, שגרמה לו להאמין שתעזור לו בשעת הצורך, לאחר ששילם מסים ותרם לה כל חייו. מי שצריך להתנצל זה ראש הממשלה. המחאה חייבת לדרוש את שינוי המדיניות
מאבקה של משפחת אל עג'ו מרמלה נגד צו הפינוי הוא הרבה יותר ממקרה פרטי – זהו סיפורן של מאות משפחות שמבקשות את הבסיסי ביותר בקיום האנושי, קורת גג. אלמה ביבלש עם ההתפתחויות האחרונות
הרחק מעין התקשורת, מעשה נואש של משפחה מחוסרת דיור שפלשה לדירה הופך לטקטיקה של התנגדות באר שבעית כנגד מבצע פינויים-על-סטרואידים של עמידר וההוצל"פ. רנן יזרסקי על מציאות חייהם של מפוני עמידר, המשה סילמנים שאין להם דבר זולת חייהם
מדיניות הפיתוח המתבטאת בהקמת מוסד אקדמי בלב אזור מוחלש ועני מפלגת את הדרום: בזמן שהאנשים הנכונים נהנים מהטבות ותמריצים, מתקיים טרנספר של מי שמפריעים לפיאסטת ההתעשרות. מוקדש לכל בעלי הפריווילגיות המשוכנעים שהשד העדתי והמעמדי פס מהעולם
ליטל בר עונה לכל מי שקיבלו בית בירושה ושהוריהם מימנו להם את התואר הראשון, ובכל זאת תוהים למה לאם חד-הורית, שמלבד הדירה המתפרקת שאמא שלה קיבלה מהמדינה אין לה כלום, מגיע בית מהמדינה ולהם לא
ללאה שמי היו שתי ברירות: לפלוש לדירת עמידר או לישון עם ילדיה ברחוב. מאז, פעילי הדיור הציבורי בבאר שבע שומרים על הדלת לאורך כל שעות היום בזמן שהיא מבוצרת בבית, חמושים במצלמות ומחכים שכוחות הפינוי יגיעו. רנן יזרסקי מדווחת
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
