“אני לא אומר שאין עניין מזרחי בחטיפות הילדים, אבל זה חלק מתפיסת עולם שלמה של זכויות אדם, של שוויון, של צדק חברתי.” נפגשנו עם הח״כ הטרי מוסי רז לשיחה צפופה על צפיפות פיגמנטים, אג׳נדה מזרחית ותוכניותיו לקדנציה
שיח ישראלי פוליטי “טהור” על השטחים, הנקי מזכויות אדם, מתנער מאחריותה של ישראל בתור הצד השולט ומשליך את עיקר האשם במצב על האחר – הפלסטינים, השמאל, משפטני זכויות האדם. תגובה נוספת למאמרה של רות גביזון
במסווה של זכויות אדם ואוניברסליזם, טוען גדי טאוב כי סיום הכיבוש יחמיר את מצב זכויות האדם של הפלסטינים בשטחים הכבושים. לבד מהאוריינטליזם הטמון בטיעונו (מוטב להם כיבוש מערבי נאור), טאוב לוקה בחוסר הבנה חמור ביחס למשטר הדיכוי הישראלי. תגובה
חורבנה הזוחל של הדמוקרטיה בישראל כרוך בהכפפתה ליהדות הלאומית (המתנשאת, היהירה, הגזענית והמתנחלת), כך שהיא נעשית אתנית באופן מוחלט. המבוי ייסתם לגמרי כשהפלסטינים אזרחי ישראל יגורשו אל מחוץ למשחק הפוליטי, ולא יורשו להשתתף בבחירות לכנסת
״בעולם הרפואה יש שיח כזה של ׳אנחנו רציונליים, מדעיים, ואתם הנפגעים – רגשיים, לא קוהרנטיים׳״, אומרת הדס זיו מ’רופאים לזכויות אדם’, על המהלך המורכב שהיא מובילה לחיבורו של הארגון לנושא החטיפות של ילדי תימן. ראיון על אתיקה רפואית ועל גבולות הסולידריות של ארגוני השמאל והיכולת לחבק מאבק בלי לנצל אותו
המאבק הלהט”בי היה בראשיתו מאבק על הזכות לחיים, לביטחון ולהגדרה עצמית, הנשללות באופן שיטתי ואכזרי מהפלסטינים על ידי מי שנהנים מהשיווק של ישראל כמדינה נאורה וליברלית. בשבוע הבא המונים יחגגו אהבה וגאווה, ולא רחוק מהם ייחגג המיליטריזם הישראלי בכנס ISDEF
הכותרות “מסתננים” או “מחבלים” הניתנות לאוכלוסיות של לא-יהודים מסגירות חברה שנגועה בגזענות קשה, המתנערת מזכויות אדם בעצם כך שהיא מכחישה את אנושיותם ומקבעת אותם בקטגוריות שאין מהן מפלט
השיח הציבורי האנטי-דמוקרטי בישראל צובר תאוצה כשכל ביקורת על הממשלה נתפסת כתקיעת סכין בגב האומה, וה”הערבים הנוהרים” ועמותות השמאל “המביאות אותם באוטובוסים” הם מטרות ההסתה הראשיות
פעם בכמה שנים המערכת מייצרת אירוע משמעותי שיהווה עבורה עלה תאנה: הנה, חקרנו והרשענו. אך מעבר לפרשת אלאור אזריה, מה קורה עם שאר מאות מקרי ההרג של פלסטינים בגדה בשנים האחרונות – האם מישהו נתן עליהם את הדין? ראיון עם זיו שטהל מארגון ״יש דין״