בזמן שהמדיניות של ישראל כמו גם כוחות פוליטיים בצד הפלסטיני מנסים לקדם הפרדה בין יהודים לערבים, חיי היום-יום, המרחב המשותף והמדיניות המפלה בירושלים הופכים מלמטה למעלה את מערב העיר לדו-לאומית
לא הלכנו לפוצץ כנס. הלכנו לשאול את ניר ברקת כמה שאלות בנוגע לדיור ציבורי ולסכום כסף עצום שממתין לשימוש לטובת דיור ציבורי, ובנוגע למחוסרות דיור שממתינות מצידן לדיור ציבורי. אבל "זה לא היה המקום". זה היה המקום של "משפחות צעירות"
בין עברית לערבית, בין יהדות לאיסלאם, בין בגדאד לירושלים, בין הזמנים המדממים האלו לעולם ההלכה המזרח-תיכוני – קובץ אמירות "אמר חזקל", מתוך אסופה הנערכת בימים אלו
כמה זמן יוכלו האליטות בישראל להחזיק את כולנו בני ערובה להפקעת הפוליטי מחיינו? בהיעדר הפוליטי, הכוח עובר טרנספורמציה לאלימות לא מבוקרת. דם ועוד דם ועוד דם
במשך חודשיים היינו מיעוט מבוטל מול צונאמי של לאומנות, הסתה ואלימות. הנוכחות וההסתה של גופשטיין התקבעו כחלק טבעי ונורמאלי בבליינות של כיכר ציון. בליל חמישי, היום הקבוע של להב"ה, הכיכר היתה שלנו. רשמים מהפעולה בחמישי האחרון בכיכר ציון
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
