אתה עובר על הפרטים באתרי החדשות, רואה אייטם קצר בטלוויזיה המתמקד בעיקר בהלוויה ובמהומה המתנהלת אל מול כוח משטרה מצויד בזרנוק מים ובסוסים אמיצי חזות, אבל מעבר לזה יש אנשים פרטיים. תומר כהנא מספר על ידידו, חאלד אל ג'עאר, אביו של סמי שנהרג בשבוע שעבר
התדמית שלהם ברורה: חסרי זיקה למקום, בעלי תרבות נחותה, זקוקים למדינה המודרנית שתארגן ותתרבת אותם במרחב. בעקבות האירועים האחרונים, כמה מלים על מעמדם של ערבים בדואים וייצוגם בתקשורת
כאילו לא עברו 50 שנה, כאילו לא היו מעברות, כאילו הראשונים האמיתיים שהגיעו לכאן כ"חלוצים" הם סטודנטים ערכיים שהקריבו את עצמם – נטע אלקיים על גילוי יבשת הנגב בידי עמותת איילים
הבדווים הם אזרחים, וככאלה יש להם זכות לשוויון בחלוקת המרחב. אבל ברשויות התכנון ובכנסים השונים על "עתיד הנגב" טרם הפנימו את זה וספק אם אי פעם יפנימו. בתיה רודד על הנצחת הנחשלות
הממשלה רוצה "להציל" את ערד וסביבתה. חבל מאד שהדרך שלה לעשות זאת, היא בעזרת הקמת יישובים קהילתיים המונעים כל חלוקה צודקת של המרחב על משאביו. בתיה רודד על מאבקי הכוח בזירה הדרומית
