הנטייה הפבלובית להכחיש את חטיפת ילדי תימן נובעת הן מרגשי הזדהות עמוקים עם דור המייסדים של המדינה והן מחוסר היכרות עם התשתית האידאולוגית של התנועה הציונית: השבחת הגוף היהודי מצד אחד וניצחון במלחמה הדמוגרפית מצד שני
מרחוק צפינו בלהבות האש מכלות את שדות החיטה של הקיבוץ, שהוקם על אדמות הכפר שנכבש ותושביו גורשו. במשך כמה שנים נמשכה המסורת, עד ששכנינו הסוציאליסטיים הקולוניאליסטים חשבו על הרעיון לקצור את החיטה בעודה ירוקה
במסגרת פולמוס מתמשך מעל דפי ״הארץ״, טוען בני מוריס באמצעות טיעונים מגוחכים כי לא היתה מדיניות של טיהור אתני כלפי פלסטינים בשטחה של מדינת ישראל. עמר אלע'בארי מספר בתגובה על המהלכים שהובילו להצלחתה המסחררת של הציונות בהעלמה כפויה של למעלה מ-85% מהפלסטינים
מותו של שמעון פרס חידד את הבלתי אפשרי בתפישות הרווחות של "דו-קיום" ו"השתלבות". ישראלים שגינו את החלטת הרשימה המשותפת לא להשתתף בלוויה, ניסו להגן על הערכים היפים שהם חושבים שהם מייצגים וציפו להצהרת אמונים של הערבים. אבל אלה סירבו להתפקד
״היהודים גורשו בכוח מארצות ערב ומהיום תלמידי ישראל יכירו זאת״, קבע שר החינוך, תוך התכת כל ההיסטוריות כולן אל תוך נרטיב ציוני אחד ובו היהודים תמיד נרדפו בכל מקום על ידי כולם. אבל הסיפור, כרגיל, מורכב יותר. הקהילות משיבות לבנט – פרויקט מיוחד, חלק ב׳
״היהודים *גורשו בכוח* מארצות ערב ומהיום תלמידי ישראל יכירו זאת״, קבע שר החינוך, תוך התכת כל ההיסטוריות כולן אל תוך נרטיב ציוני אחד ובו היהודים תמיד נרדפו בכל מקום על ידי כולם. אבל הסיפור, כרגיל, מורכב יותר. הקהילות משיבות לבנט – פרויקט מיוחד, חלק א׳
מהסצינות בסרט "ציפור בין יבשות" שצולם בשנות ה-90 מנשבת אפשרות קיום של שוליים שאינם רק נקודת מוצא להשגת מקום מזרחי לגיטימי במיינסטרים הישראלי. רעי חגי על הסרט לקראת הקרנתו החגיגית בסינמטק בסוף השבוע, הקרנה שממנה יעדיף גיבור הסרט להיעדר
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה הפכו היהודים המזרחים לפלבאים, להמוני העם. מה גרם להם לקבל את מרותו של המתעשר החדש בנימין נתניהו, הדבק בעקרונות של משטר היררכי אתני? מסע היסטורי לפוליטיקה של ראש הממשלה
בתור מי שערכה את אותה ארוחה אלמותית שעליה כתבה אילנה המרמן והציתה מחדש את הדיון על ישראלים בברלין – טוב או רע, איריס חפץ מיישרת כמה קצוות מעוותים ומזכירה שמאמרים עד כלות ב״הארץ״ רק מעידים על מבנה הנפש של איזה שמאל מדומיין
אורי אבנרי קרא לצעירים ישראלים בברלין להתפקד לדגל ולחזור ארצה. הוא מדמיין את הברלינאים ״הנמרצים, היצירתיים ובעלי היוזמה״ כמעין יחידת עילית שסרה מדרכה למחוזות רחוקים, מבלי להבין שהרבה מהם בחרו בחיים כאן בדיוק כדי לצאת ממעגל ההקרבה למען המולדת