מדינת ישראל מעמידה לדין חייל מג״ב שדיווח ללהב״ה על יהודיות המקיימות קשרים עם פלסטינים. זו רק מראית עין ליברלית מצד מדינה שממשיכה להעמיק את האלימות הממוסדת משני צדי הקו הירוק: פלסטיני יכול להיות רק האויב, כמו שרקיה עיד אבו עיד היא קודם כל מחבלת. מול זה דרושה לנו שפה חדשה
מאמר בבטאון ״הד המזרח״ של ועד העדה הספרדית הירושלמי מ-1942, הקורא לייצר עם הערבים קשרים אשר ״רוח המערב לא תעמוד לשטן״ ביניהם, מעניק הצצה לקולות נשכחים שהתנגדו לגישתם של אינטלקטואלים ממרכז אירופה וקראו לתיקון היחסים בין יהודים וערבים
השאלה איננה האם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם מי שנהנה מזכויות יתר מוכן לוותר עליהן. לא אם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם אנחנו מוכנים לתת יד לשליטה ודיכוי או להעלים מהם עין
מה היה בפוליטיקה של הקשת הדמוקרטית המזרחית ומה היה חסר בה. ניתוח של נרטיב הקשת ושל ריבוי הביקורות המגוונות עליו אשר הדגישו את חשיבותו. עופר סיטבון סוקר את ספרו של אריה קיזל אודות הנרטיב המזרחי החדש
כדי להבין את פרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן, יש להתחיל את הדיון בראשית המאה ה-19. סיפור ההתיישבות של התימנים הראשונים חושף כיצד אלה לא נחשבו לחלוצים ציונים ראויים מתוך תפיסות של היגיינה גזעית – המשתקפות בתרבות ובחינוך עד היום. ד״ר רפי שובלי נוגע בשורשים האידיאולוגיים של אי הצדק החלוקתי
שלום חנוך לא מבין שהבחירה בו לפתוח את פסטיבל ישראל, אינה פחות פוליטית מהבחירה להביא את מירי רגב לנאום בו, ואת אלו שצעקו לה ״בוז״ לא שמענו פוצים פה בעניינים בוערים אחרים. בקיצור, פוליטיקה רק כשנוח
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
