מאהל התקווה, מסמליה המובהקים של ההתעוררות החברתית, חיזק בימיו הטובים את הקהילה המקומית וביטא את הדרישה לצדק באופן שחוצה מעמדות ומגזרים. אורי בן דב על הפינוי הקרב ועל הדרכים להיאבק בו
עוד בספטמבר התלוננו ארגוני נשים על הפגיעה בתלמידות בבית שמש, אך לשווא. תמי קצביאן על הדרת נשים בחסות המדינה, המתרחשת גם במרחב החרדי וגם במרחב החילוני – שמתהדר בליברליות שלו
עוד על מדיניותה המתוחכמת של עיריית ירושלים, המשתלטת שיטתית על שטחים אסטרטגיים במזרח העיר. מיכה רחמן בודק את הקשר בין הגן הלאומי החדש לבין התוכניות שהובטחו לתושבי עיסאוויה וא-טור
יצחק לאור מפנה עורף למאבק המשוררים שצמח מהמחאה החברתית, בתואנה שמדובר בחבורת לקקנים חובבי פרסים. יובל גלעד על התפיסה השמרנית המפרידה בין האסתטי לאתי ואוהבת את המשוררים שלה רעבים
בספר לימוד האזרחות שנכתב ב-2001, ישראל עדיין מנסה להוכיח לאזרחיה העתידיים כי היא דמוקרטיה גאה, בין היתר דרך קיומם של ארגוני זכויות אדם. נירה חיות, מורה לאזרחות, לא מבינה איך היא אמורה לחבר בין המידע ה”חתרני” הזה לבין האקלים הפוליטי הנוכחי
פעיל זכויות האדם ישראל שחק (1933-2001) היה אחד הראשונים לזהות את הציונות כתנועה לאומית-משיחית, גזענית וברוטלית כלפי מי שאינו שייך ל”עם הנבחר”. אלי אמינוב כותב עליו במלאת עשור למותו
”אין לי עם המופרעים הטרוריסטים שום זיקה, בדיוק כמו שלך אין”. אביב טטרסקי דיבר עם חנה קהת מהארגון הדתי-פמיניסטי “קולך”, על המשולש שמאלנים-מתנחלים-פלסטינים והאפשרות לסולידריות
ההסכמה שבשתיקה בשם “האיזון הקדוש” מאפשרת להעמיק את חדירתם של מסרים לאומניים, עטופים בממלכתיות וא-פוליטיות, למערכת החינוך. חוה שורץ על חנוכה בגן ובתי מקדש בהתהוות