בטור ביקורת שכתבה נועה לימונה בהארץ, היא מתפעלת מהעוצמה של הנשים בסדרה "פריפריה אימפריה", תוך התעלמות מהיותן מזרחיות ופספוס גמור של העובדה שהסדרה היא עדות טרגית למצב המזרחי
"הביטו בי! תראו אותי! גם אני בן אדם!" אמרו קומתו השפופה ופניו המיוסרים של ארז דריגס בראיון שהעניק לדנה וייס. אכן, אין כמו ראיון במהדורת סוף השבוע של חדשות 12 כדי לזרז את תהליך הריפוי, ולסייע בטיהור שמו. אבל מה יהיה על הקורבנות?
מהתחקיר המדובר של "עובדה" על התפטרות צמרת האוצר בחודשים האחרונים ניתן היה ללמוד כיצד נערי האוצר שומרים לחבריהם על הכסף. על הכורעים תחת הנטל הכלכלי שמשיתים עלינו משרתי האליטות לדורותיהם לא עושים תחקירים. גג – כתבה על מקררים ריקים
"הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים" – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף "הארץ". לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
המציאות לא מפריעה לרביב דרוקר ו"המקור" לקבוע שפרשת ילדי תימן היא כבר קונצנזוס ושאין צורך לאתגר את הממסד על כשליו. נותר רק לבחון את "מקרי הדגל", סטנדרט מומצא על ידי תוכנית התחקירים לבחינת האמת שאשכנזים ישמחו לשמוע
כדי להדוף את אשמת השמאלנות המוטחת בהם, הפכו עיתונאים ומגישי תוכניות לסוכני ימניות חזירית בכל הנוגע לנושאים ולמרואיינים ערבים. זה הזמן להזכיר לידידים וידידות ערבים שאפשר גם להגיד "לא, תודה"!
קושמרו ואברמוביץ' יוצאים לפגוש את הילידים בשדרות. הם שומעים גנץ, הם שומעים לפיד, הם שומעים גבאי, אבל הם ממשיכים לתחזק את הקלישאה השקרית שבשדרות זה "רק ביבי"
מהפכה טלוויזיונית של ממש מתקיימת בכנסת בראשות הח"כ יואב קיש. בחקיקת בזק, ובשם הרטוריקה השגורה של קידום התחרות והחתירה ליצירת פלורליזם תקשורתי, הפתעה: תוכן שיווקי לצד הקלה במחויבותם של הערוצים להשקיע בתכנים בעלי ערך
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
