המירוץ לבחירות החוזרות בוויסקונסין מהווה מאבק תקדימי בין פוליטיקה שמרנית למתקדמת. כוחם של אויבי העבודה המאורגנת מאיים, ועקרונות מסיבת התה עשויים להשתלט על כל חלקה טובה. נעמה נגר מסבירה למה קשה במיוחד כעת להיות אישה בוויסקונסין
אם נמשיך לקרוא לתושבי השכונה “תושבי השכונות” בלי להבין כמה גזענות והתנשאות יש בביטוי הזה, לנצח נישאר השמאל המנותק – זה שלא רק שעניי עירו לא קודמים בעיניו, אלא בכלל לא נחשבים. ספיר סלוצקר-עמראן על המחויבות לשינוי המצב בדרום העיר
תארו לעצמכם את החוויה הרגשית של ילד בן 5 שההורים שלו נמצאים באופן תמידי בחוסר ודאות. אורית הורוביץ בר-עם סיירה בגני הילדים של מבקשי המקלט בדרום תל אביב וחזרה רשמים לידיעתו של ח”כ בן ארי
באמצעות הקמת ארגוני קש המסתירים את זהותם האמיתית של המארגנים, מצליחים ראשי הימין הקיצוני להסית ולהוביל את ההמונים, בבת ים כמו בשכונת התקווה, לפעילות שמבוססת על הפחדה וייאוש. אלדד לוי על הפופוליזם נגד מי שאינם יהודים, הצובר תאוצה במקומותינו
שכונות הדרום לא התנגדו לזרים, הן התנגדו לשינוי כפוי ורחב-היקף במרחב הביתי שהופך אותו למרחב זר. ואת מלחמת ההישרדות הזאת ההיגיון הליברלי מסרב לתפוס. יריב מוהר על האיזון הראוי בין הזכות לקהילה לזכויות הפרט, והביקורת שצלחה על הפגנת הנגד לאירועים האלימים בתקווה
תושבי הדרום נתקעו במטרופולין האירופאי המדומיין והפכו למבקשי המקלט של שיטה כלכלית ניאו-ליברלית, שהפכה את בתיהם לנדל”ן ואת מרקם חייהם להפרעה במרחב. יעל ברדה מציעה עמדה פוליטית של סולידאריות הן עם מבקשי המקלט והן עם תושבי השכונות
היחס שלו זוכים מבקשי המקלט בחברה הישראלית מלמד אותנו רבות על עצמנו: על חוסר הסובלנות, על החיים רדופי הפראנויה, על האלימות והגזענות, ועל הנכונות להפקיר את החלש ואף להאשים אותו בעצם חולשתו. טלי קריצמן-אמיר בעקבות אירועי ליל אמש בשכונת התקווה
גם כאשר ירו המתנחלים אש חיה לעבר התושבים ופצעו צעיר אחד בראשו, עמדו החיילים מנגד ולא עשו דבר כדי למנוע את הפגיעה. דנה גולן לא מבינה את הפליאה לנוכח התקרית בשבת האחרונה בעסירה אל קבלייה: אתה הרי לא יורה על מי שנשלחת להגן עליו
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
