• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בויארין ו"אשכנז"

מאיר בביוף

                 לפני כמה ימים צפיתי בסרט “אשכנז” בערוץ 8. מכל משתתפי הסרט צד את עיני דניאל בויארין, פרופסור מאוניברסיטת ברקלי, מומחה לכתבי חז”ל. איש זה, החביב למראה, שעל פניו היה נסוך סבר פנים מיוסר, שטח בפני מראייניו את קינתו על הכחדתה הכמעט טוטאלית של תרבות אשכנז. בסימטה ציורית בשכונת מאה שערים ביום גשום וחורפי, על רקע קולות הכרוז המודיע על נצחונם המי-יודע-כמה של האראלים על המצוקים (היינו, פטירתו של גדול דור נוסף ) פרס בויארין את קינתו הסדורה בפני הצופים: “פה זה אשכנז, ממש פה, במקום הזה.אנחנו נמצאים בלב מאה שערים,אחד המקומות האחרונים בעולם, ובא”י בודאי, בו הוויית החיים של תרבות אשכנז ממשיכה לפעום”. לאחר  שהתחקה אחר מקורות השם אשכנז ונידב לנו את מיפוי הגזעים על פי המקורות,  הוא מנה את הסיבות להכחדתה של תרבות זו: “אשכנז חוסלה ע”י שילוב של שלושה גורמים: הקומוניזם מחד, הקומוניזם הסובייטי והסטליניזם, הנאצים והציונות”.

הקינה והנהי של בויארין היו, בודאי, סוחפים גם אותי אל תוך ים הדמעות שלו אלמלא הייתי מתוודע מקרוב – מתוקף היותי ירושלמי ותיק –  אל ההווייה של תרבות אשכנז, במאה שערים, וגם בשכונות חרדיות אחרות בעיר. הגם שחתך נרחב בקרב האוכלוסיה החרדית-אשכנזית מחזיק בקו אנטי-ציוני תקיף ועקבי ומהווה אופוזיציה מהותית לאתוס הציוני, הרי שבעניין המזרחים גזענותו כלפיהם     חשוכה בהרבה מזו של המימסד החילוני-אשכנזי. חרדי-אשכנזי לעולם לא יזמין חרדי-מזרחי לביתו למטרות חברתיות או לימוד תורה, לא יעלה בדעתו להשיא את בתו למזרחי (אלא אם אפסו סיכוייה בקרב האשכנזים, מפאת נכות נפשית או פיזית), לא יכיר במזרחי כצנטר (עשירי למניין), יביע בגלוי זלזול רב בגדולי תורה מזרחיים, ינהיג מדיניות של אפרטהייד מעשי ורשמי כלפי מזרחים במוסדות החינוך שלו ( המחזיקה בתואר מפוקפק זה היא רשת בית יעקב, סמינר למורות), ילעג לתרבות של יהודי ארצות האיסלאם, ותקצר היריעה מלהכיל אפילו מקצת מנפלאותיה של תרבות אשכנז המפוארת. כל אלה לא ימנעו מחרדים אשכנזים לפשוט ידם בבתי הכנסת הספרדיים כדי לקבל תרומות, והם יקבלו.

 האשכנזי-חילוני האנטי-ציוני, עלול – לעתים-  ליפול בפח מצגי השוא של משוואות שנראות, לכאורה, קוהרנטיות, אך ההיגיון מהן והלאה, וזה מה שקורה בסרט.  יוצריו סברו, מן הסתם,  שבין הקבוצות המצויות  מחוץ למעגל ההגמוניה אמורה לשרור סולידריות ואמפתיה, “ברית של דפוקים” בין המזרחים החרדים ובין האשכנזים החרדים, ולא היא: מפלס המתח והאנטגוניזם בין שתי קבוצות אלה גבוה לאין שיעור מזה שבמגזר החילוני (וגם שם אינו נמוך, כידוע). קיימים, כמובן, הבדלים בין חצרות  החרדים השונות,  אך בדבר אחד שורר קולקטיב רעיוני מוצק: גזענותם כלפי המזרחים. בעניין זה אין שום הבדל, למשל, בין דגל התורה האופורטוניסטית לבין נטורי קרתא. דגל התורה קיבלה את האסמכתא לגזענותה דווקא משינוי של טומי לפיד, שהיתה מוכנה לשבת איתה בקואליציה, ובלבד שש”ס תישאר בחוץ. העובדה שחלק נכבד מחכ”י ש”ס שירת בצה”ל – תנאי הכרחי מבחינת לאומן כלפיד – והעובדה שאיש מחכ”י דגל התורה לא לא לבש מדים מימיו, הפכה לזניחה במקרה זה. גם החרם  שהטילו בזמנו נטורי קרתא על חברם, לייבלה ווייספיש,  שנשא לאשה יהודיה ממוצא עיראקי, לא הותיר ספקות באשר למשנתם החשוכה.

לקראת סוף הסרט, באותה סימטה ציורית, ממשיך בויארין לקונן: “בעיניים אנטישמיות היהודים האשכנזים, במיוחד יהודי מזרח אירופה, נחשבו מלוכלכים, מעוותים, שקרנים, נשיים, שלא מסוגלים לומר אמת, לא מסוגלים לקיים קשר בריא עם העולם, עם גופם, עם האדמה. גם בספרות הציונית ניתן למצוא, במיוחד אצל הוגים כמו הרצל ונורדאו, וזה בדיוק אותו דימוי של היהודי האשכנזי המסורתי. הם ראו אותם כאסייאתיים, הם השתמשו בכינוי אסייאתיים, פרימיטיבים, חשוכים, מפריעים. לא נאורים כמו התרבות הגרמנית, כפי שהם תפסו אותה…” בויארין, שארבע-עשרה שנים מחייו העביר בישראל והתפלל ביידיש בבתי כנסת אשכנזיים ,  אמור להיות מודע להלכי הרוח של אחיו החרדים האשכנזים כלפי החרדים  המזרחים (פרענקלעך בשפתם), שאינם שונים כמעט במאום בהתייחסות והטרמינולוגיה האנטישמית של האירופאים נגד האשכנזים עצמם, ולכן תמוהה התעלמותו מנושא זה. מקור לידתה של ש”ס  בחטא הגזענות החרדית-אשכנזית  אינו פחות מאשר חטאה של אחותה הציונית- אשכנזית.

מראייניו של בויארין הניחו לו לנהל מונולוג חד-צדדי וכושל מבלי להקשות קושיות מתבקשות, ושאלת השאלות היא אם הדבר נובע מבורות, או שמא בביקורתו החריפה על הציונות היה די כדי למצב אותו בבלטה ה”נכונה” שפוטרת אותו מהסברים “מיותרים”.  יש לקוות שיבוא היום שבויארין ודומיו יתבעו, קודם כל, מעצמם את שהם דורשים מאחרים, כדי לעמוד על מסד מוסרי איתן. מה הסיכויים לכך? פחות מקלושים, לדעתי.

כנראה שיעניין אותך גם: