בני ערובה
לאחר ארבע שנות מיתון ואינספור שביתות, הכלכלה האמיתית ביוון נמצאת במשבר כבד. התוצאות האיומות של תוכניות הצנע (Austerity), שהיוו תנאי לחילוץ וההצלה של יוון, נראות בברור. הסמן האחרון הוא נטישת ילדים בידי משפחותיהם המיואשות, שמוסרות את הילדים למוסדות הרווחה של הכנסייה או המדינה ואף נוטשות אותם ברחוב – שם, לדעת הוריהם, יש להם סיכוי טוב יותר לשרוד. זה לא קורה בכפרים או באזורי ספר שנהרסו על ידי מלחמה או רעידת אדמה, אלא באתונה, וכתוצאה מכלכלה שנהרסה על ידי שגיאות אנוש. מקרים כאלה מזעזעים את המדינה המאופיינת בקשרי משפחה חזקים, בה אי-טיפול בילדים הינו חריג ואינו מקובל מבחינה חברתית.
המשבר ביוון הביא לכך ששיעור התאבדויות וניסיונות להתאבדות קפצו ב-22.5% מאז 2009, ואילו שיעור האבטלה עלה ל-18.2%. רשת הרדיו הגדולה ביותר באירופה, RTL, איבדה 50% מהכנסות הפרסום שלה ביוון מאז תחילת המשבר והחליטה לעזוב את המדינה. רישומים של כלי רכב חדשים ומשומשים צללו ב-30% בשנת 2011, הרמה הנמוכה ביותר במשך 20 שנים (לאחר שצללו ב-37% ב-2010). באחרונה נמסר גם על בתי מרקחת המתקשים בהשגת תרופות – תוצאה לא-מכוונת של הקיצוצים שתוכנית החילוץ של ה”טרויקה” (האיחוד האירופי, קרן המטבע, והבנק האירופי ECB) כופה על יוון.
כדי לקצץ בתקציב הבריאות שלה, ממשלת יוון הפחיתה את המחירים שהתעשייה יכולה לדרוש ממבטחים בבעלות המדינה. כתוצאה מכך, הסיטונאים מוכרים את מלאי התרופות שלהם מחוץ ליוון. המבטחים שגם התקציבים שלהם נלחצו מעכבים תשלומים לבתי המרקחת, ואלה לא יכולים לשלם לסיטונאים שלהם בעבור התרופות שהם עדיין מקבלים. לכן הסיטונאים מוכרים פחות ופחות תרופות לבתי מרקחת, ומערכת אספקת התרופות קורסת.

זהו מיקרוקוסמוס של המצב הנוכחי בכלכלה היוונית. ולמרות זאת, מתוכננים קיצוצים נוספים. “רפורמות מבניות” חדשות ייושמו, כולל קיצוצים בכל דבר הנראה באופק. בפנסיה, בשכר במגזר הציבורי, בתשלומי רווחה ובהטבות סוציאליות, בבריאות, בביטחון, בפטורים ממס. מחלקות וסוכנויות ממשלתיות ייסגרו ועשרות-אלפי עובדי ציבור יפוטרו. כל זה כדי לקבל את התשלום הבא בחבילת החילוץ – 89 מיליארד יורו הצפויים בחודש פברואר. זה יאפשר ליוון לשלם 17.5 מיליארד יורו בעבור אג”ח ממשלתי המגיע לפירעון בחודש מארס. אבל הטרויקה הטילה תנאים לקבלת תשלום זה.
ראשית, יוון צריכה לאלץ את המוסדות הפיננסיים הפרטיים שמחזיקים באג”ח שלה בהיקף של כ-206 מיליארד דולר לקבל קיצוץ “מרצון” של 50% כפי שנדרש במהלך ועידת הפסגה בגוש האירו באוקטובר. שנית, יוון צריכה ליישם “רפורמות מבניות” במגזר הפרטי כדי להפוך אותו תחרותי. בין היעדים: קיצוץ שכר, הפחתת שכר המינימום של 751 אירו (בצרפת, למשל, הוא עומד על 1.398 אירו), ביטול שכר חודש 13 ו-14, וחיסול העלאת שכר אוטומטית.
יוון, בניגוד לאיסלנד, נכנעה לתכתיבי המערכת הפיננסית העולמית. במקום להכריז לפני ארבע שנים על פשיטת רגל היא הגיעה היום למצב שבו היא פושטת יד לנדבות. במקום להכריז על שמיטת חובות כמו ארגנטינה בתחילת העשור, היא דנה את אזרחיה לשנים ארוכות של אומללות ועבדות חוב. עכשיו היא מוצאת עצמה כפיון חסר אונים במשחקי כוח של מוסדות פיננסיים זרים שכל מטרתם מקסום רווחיהם.
המשא ומתן עם הגופים הפיננסיים הפרטיים על הקיצוצים “מרצון” בהיקף החוב נמשך ונגרר מזה כמה שבועות. ללא קשר לתוצאות המו”מ, אם יגיעו להסכם, או שיוון תכריז שאינה משלמת את חובותיה במלואן או בחלקן, אפשר לאמור כי העם היווני מוחזק כבן ערובה על ידי מספר קטן של קרנות גידור שאינן מוכנות לקיצוץ, ל”תספורת”, בתשלומים על אגרות החוב של ממשלת יון שהן מחזיקות.
אפשר היה לחשוב שקרנות גידור אלו, שלקחו סיכון ברכישת האג”ח היווני, צריכות עכשיו לשלם את מחיר הסיכון, אך זה לא כך. נראה שקרנות הגידור מסרבות להסכים לקיצוץ כי הן רכשו נגזרות “מכשירים פיננסיים” מסוג CDS – Credit Default Swap, שהן מעין ביטוח כנגד אי-תשלום החוב (חדלות פירעון) על ידי ממשלת יוון. בכך הן העבירו למעשה את הסיכון באחזקת האג”ח היווני למישהו אחר שמכר להן את ה-CDS – ולא אכפת להם כלל אם יוון יכולה או לא יכולה לשלם. ייתכן והמצב אף גרוע יותר, והקרנות האלו מעוניינות לדחוף את יוון לחדלות פרעון, שכן אז הם יקבלו על ה-CDS שהן מחזיקות, יותר מאשר הן תפסדנה על האג”ח היווני שברשותן.
מה שאנו רואים היום זו מערכה שנייה בשוק הנגזרות הפיננסיות, שהיו אחת הסיבות המהותיות למשבר של 2008. בתחום הדיור, האיגוח של המשכנתאות והנגזרות הפיננסיות העבירו את הסיכון מנותן המשכנתא לרוכשי האיגוח – חלק גדול מהם היו בנקים אירופיים. כך ארה”ב העבירה את הסיכון בתחום המשכנתאות לגוש האירו. כעת נראה כי משבר החוב בפורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון וספרד (PIIGS) יעבור בחזרה לארצות הברית ולמקומות אחרים. לפנינו מעין משחק כיסאות מוזיקליים גלובלי, העברת פצצת אי-תשלום החובות ממדינה למדינה, כאשר כל אחד מהשחקנים מחפש מחסה בעוד שקרנות הגידור מאיימות להפעיל את הנפצים ולפוצץ עמים ומדינות.
האם יש עוד מישהו המסוגל לפקח על גופים פיננסיים אלו? זה מקרה נוסף, בו במקום להודות בכישלון של מערכת פיננסית או פרדיגמה כלכלית, האליטה תלך שוב במסלול שיביא סבל ואף מוות על מיליונים של אזרחים הלכודים במערכות שכשלו – אם בצורה של תוכניות צנע או בדרכים אחרות. המערכות שכשלו נתמכו על ידי המנהיגים והאליטות, במקום להביא את האחראים לדין, לפרק את מערכות ההונאה ואת המוסדות המביאים תועלת רק למאיון העליון, החיים של מיליוני אנשים שלווים ידרדרו במדרון, יעשו גרועים יותר או אף יסתיימו.
הכותב הוא מרצה במכללה החברתית כלכלית


