• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ההומור של טומי

מאיר בביוף

אחת המוסכמות המקובלות ביותר בחברה – בכל חברה, כנראה – היא לפאר, לרומם ולהלל אדם שהלך לעולמו. לפעמים, הנפטר זוכה לדברי שבח גם על דברים טובים שלא הייתה לו בהם יד או רגל. מכריו, מוקיריו ומספידיו יודעים זאת גם יודעים. מבוכת מה אוחזת בהם למשמע הניכוס השקרי המיוחס לנפטר, אך מוסכמה חברתית זו כופה עליהם להשלים עמה בהכנעה. מוסכמה זו לא פסחה גם על הפוליטיקאים והעיתונאים שהספידו את טומי לפיד, אלא שהפעם, כך נדמה, הפסטיבל התקשורתי סביב דמותו היה מביך במיוחד. הוא תואר כאדם אוהב, נקי כפיים, פטריוט, ליברל, בעל חוש הומור, וכל מיני תכונות תרומיות הידועות, כנראה, ליודעי ח”ן בלבד.

לפיד, שנולד ביוגוסלביה, דיבר במבטא הונגרי כבד והתחזה לליבראל מערבי קלאסי, היה לאומן קיצוני, דרוויניסט כלכלי, גזען אנטי מזרחי ורושף שנאה כלפי היהדות והציבור הדתי – בעיקר החרדי – לעתים עד כדי אנטישמיות. בשונה משולמית אלוני, שסלידתה מנושאיה של הדת הייתה מושתתת על ידע נרחב ומרשים, ללפיד לא היה שמץ של ידע בכל הקשור ליהדות. כשהיה מתעורר ויכוח בשאלת “מיהו יהודי”, הוא מייד היה מזכיר למתפלמסים את הגדרותיו של היטלר לשאלה זו. לא עלה בדעתו, שהמונח “יהודי” הוא קצת יותר מורכב, יותר פוזיטיבי. לפיד אכן היה אדם אוהב. הוא אהב בעלי הון, אנשי שב”כ, תרבות אירופה ואירופאים, למרות שהאחרונים – במיוחד הגרמנים – לא כל כך אהבו אותו ושכמותו. הוא היה חובב שחמט ושימש כיו”ר איגוד השחמט הישראלי. מסקרן לדעת אם הוא ידע בכלל שמשחק זה הומצא על-ידי הפרסים, עוד עם מזרחי נחות. חוש ההומור שלו, משום מה, מעולם לא הצחיק אותי. בעצם, על איזה הומור בדיוק מדובר? על ההערה שלו על תסרוקתה של הגברת ההיא מפופוליטקה? או שמא הכוונה היא ל”המלצתו”, גם בפופוליטיקה, להציב מכונית תופת בכפר ערבי ולחסל 500 פלשתינאים, כדי להרתיע מתאבדים עתידיים? או שאולי (כן, שוב באותה ככר תקשורתית) להפציר ב”מוסד” לביים תאונת דרכים קטלנית לויקטור אוסטרובסקי, לשעבר איש “המוסד”, שפרסם ספר לא מחמיא על השו-שו המיתולוגי שלנו?

לפיד היה, כידוע, איש נקי כפיים. הוא היה נושא כליו של איל העיתונות הבריטית, ג`ורג` מקסוול, ששילם לו ביד נדיבה. את הכסף הוא לא קיבל, אולי, במעטפות כמו חברו הטוב, אך הייתה בעיה קטנטנה. מקסוול, איך אומרים, היה אדם קצת לא ישר. את הונו הוא עשה בצורה מעט מפוקפקת. כשהתהדק החבל סביב המונקי-ביזנס שלו, הוא בחר ליטול את נפשו בכפו, אך לא לפני שגנב סכום זניח של כארבעים מיליון ליש”ט מקופות הפנסיה של עובדיו ברשת העיתונים שלו. בארץ נערכה לו לוויה כמעט ממלכתית, בהשתתפות הצמרת הפוליטית בישראל. ככלות הכל, מה כולה הוא עשה? עבד על הגויים? הרי זה הפטריוטיזם במיטבו, לפי הבנתו של לפיד, שגילה רגישות ראויה לקומבינות המכוערות והלא מוסריות שהיו בין הממסד וקבוצות אינטרסנטיות שונות ומשונות. אחת מהן, באופן לא מכוון, ככל הידוע, צ`יפרה את לפיד,חינם-אין-כסף בחלקת אדמה יקרה מאד בתל אביב. על אדמה זו עומד ביתו. הקומבינה הזו מעולם לא הפריעה לו להטיף מוסר לקשי היום, שהתחננו שהממשלה תעזור להם קצת, או – למצער – שתפסיק להתעמר בהם.

מפלגת “שינוי”, שאותה הוביל לפיד להישג אלקטוראלי נאה, שהניב 15מנדטים (מהם 14 אשכנזים, בגלל שהיא לא עוסקת בעדתיות), הביאה אותו לשולחן הממשלה כשר המשפטים. הדברים שהוא אמר על הערבים ועל אוסטרובסקי, לא עמדו לו לרועץ בעיניהם של אבירי שלטון החוק, ובראשם משה נגבי ושלי יחימוביץ`. תחילה חשדתי, אולי בגלל עודף העדתיות שבי, שמוצאו האשכנזי ועובדת היותו ניצול שואה עושים לו הנחה. לאחר מותו, כשהזכירו מוקיריו את חוש ההומור הנפלא שלו, סוף סוף ירד לי האסימון.     

כנראה שיעניין אותך גם: