החרמת המחאה היא טהרנות פוליטית

קראתי בנשימה עצורה את הכתבה "אנחנו לא השכפ"ץ האנושי שלכם" והצלחתי להתרגז. אני נאלץ לחלוק על ידידיי וידידותיי מהקשת הדמוקרטית המזרחית ולהסכים בהפוך עם משפט הסיום של המאמר "כנראה שיהיו מי שיסמנו את הדברים לעיל כעוד מופע של בדלנות וטהרנות פוליטית". אכן, הגישה המובאת במאמר אידאולוגיסטית, בדלנית וטהרנית. בערך כמו שהשמאל הרדיקלי היה מחליט להיעדר מההפגנות כי מדובר בהגנה על הדמוקרטיה הליברלית המכסה את ערוות בעלי ההון (או משום ש"אנחנו לא מאמינים בדמוקרטיה פוליטית בלבד").

מהצד המעשי, החוויות שלי בהפגנות בבלפור היו שונות. נדמה לי שלצורך הגנה על אידיאולוגיה של מאבק מזרחי נאספו כל (ורק) החוויות המצדיקות את האידיאולוגיה של כותב המאמר. בהפגנות בבלפור היו גם שלטים על שחרור האסי, אף אחד לא הוריד אותם. יש שם קבוצה גדולה של יוצאי אתיופיה שמפגינה עם הסיסמאות שלהם. הסיסמה "צדק לסלומון צדק לאיאד" (שעוד אדון בה להלן), הפכה להיט וחוזרת בכל הקבוצות השונות המפגינות בבלפור. המפגינים/ות יוצאי אתיופיה זוכים להרבה כבוד ועידוד. ההפגנות בבלפור כבר מזמן יצאו מידי הקבוצה הוותיקה של האשכנזים הלבנים, ורוב הקהל המגיע הם צעירים המאוגדים בעשרות קבוצות ולא נראה לי ממבט שטחי שהם דווקא אשכנזים.

השמאל הלא ציוני סוף סוף 'קיבל שכל', אחרי כמה חודשים של שתיקה, והחליט להשתתף בהפגנות. בהפגנות משתתפים (אמנם מעט) פעילי חד"ש ערבים, עם סיסמאות נגד הכיבוש, חברי הכנסת של חד"ש משתתפים בהפגנות וגם נאמו מעל הבמה המרכזית. קבוצה גדולה של השמאל הרדיקלי מעלה בקביעות סיסמאות נגד הכיבוש, כמו גם סיסמאות לצדק חלוקתי וחברתי. כאן בדיוק חסרה הקבוצה של פעילות ופעילי המאבק המזרחי שיכלו כגוש להעלות סיסמאות של המאבק המזרחי. אני, למשל, מפגין עם שלט: "דמוקרטיה לכולם, אין דמוקרטיה עם כיבוש". גוש המאבק המזרחי היה יכול להניף את השלט "דמוקרטיה לכולם/ן, אין דמוקרטיה עם גזענות" או לחילופין "דמוקרטיה = פוליטיקה של זהויות".

אני סבור שכדאי לקשור את  המאבק על האסי לנושא  הכללי יותר של הדמוקרטיה. יש הרבה צעקות נגד הגזענות בהפגנות, ולא מורידים שם שלטים. העובדות, כידוע, הן בעיני המתבונן. אני לא חולק על העובדות שמביא תום מהגר בכתבתו, רק רוצה לטעון שפני ההפגנות שאני חוויתי הן שונות בתכלית. את הסיסמה "צדק לסולומון, צדק לאיאד" אפשר לפרש כאמירה שטחית מקובלת, אך מאידך, אין להתכחש להזדהות של קוראי הסיסמה עם הערך של שוויון האדם ושוויון ערך חיי האדם יהיה הוא פלסטיני או יוצא אתיופיה, וכמובן נגד האלימות והגזענות של המשטרה.

האסטרטגיה והטקטיקה של המאבק

השמאל הלא ציוני (שהוא ברובו גם לא אשכנזי, בשל הערבים של חד"ש), כבר הבין שהסתגרות בדל"ת אמותיו, והסתגרות באמת הצרופה שלו,  לא יביאו אותו לשום מקום. ולכן האסטרטגיה העדכנית של חד"ש היא שיש לכונן בריתות וקואליציות ולהשמיע את האמת שלך בכל מקום. ההפגנות מול קיבוץ ניר דוד זכו להד תקשורתי חזק, וטוב שכך, אבל צריך להמשיך את ההד הזה בשכנוע של עוד ועוד אנשים (כולל מזרחים, שרובם הגדול לא בצד שלנו). גם ציבור הקיבוצניקים איננו אויב אלא ציבור שיש לשכנעו בעובדות הפשטות של הצדק והחוק. כדאי לזכור שההפגנות בבלפור אינן על דברים שטחיים. לא מדובר רק בכן ביבי או לא ביבי. מדובר בשמירת החוק והדמוקרטיה, שהיסוד שלהם הוא שוויון לכל אדם. גם התביעה להעמיד את ביבי לדין מבוססת על אותם אדנים של שוויון. על מה מבוססת הפוליטיקה של הזהויות אם לא על אותו שוויון?

במקום לחפש את העובדות המצדיקות אידיאולוגיה ופוליטיקה "רדיקלית" מזרחית, חפשו את היסודות לשיתוף פעולה. בואו, ונסו לשכנע. עשרות אלפי הצעירות והצעירים בהפגנות אינם אשכנזים לבנים ואליטות. "המבט הלבן בין פטרונות ואדנות" היא סיסמה אידאולוגית נפלאה, שאפשר בקלות למצוא את כל העובדות שיצדיקו אותה, אבל המציאות בשטח שונה. המונולוג של אמיר השכל (מול השוטרת יוצאת אתיופיה) כולו גזענות, אדנות והתנשאות של אשכנזי שבטוח שהוא היחיד שבנה את המדינה ו"הביא" את יוצאי אתיופיה (שהלכו חודשים במדבר ושיכלו רבים בדרך). אלה דברים קשים לשמיעה. אבל בהפגנות ההמוניות בבלפור אין אמיר השכל, הוא לא שולט בהן, זאת הטעות של ההכללה הזו. ובעצם, הכותרת של מהגר מאשימה ללא שום הצדקה את עשרות אלפי הצעירות והצעירים שבאים בראש פתוח, לוקחים חלק בהפגנות, עם שלל סיסמאות מקוריות.

צריך לחשוב על אסטרטגיה וטקטיקה נכונה למאבק המזרחי. כבר כתבתי בעבר, אני לא מאמין במאבק מזרחי שאיננו אוניברסלי. הסכנה ליפול לידי הדמגוגיה של הימין אורבת לפתחנו. יאיר נתניהו רתם את המאבק על האסי לטובתו. היה צריך להגיב על כך מיד. אני גם לא מאמין במאבק אלים. המאבק על צדק חלוקתי כבר חדר לזרם המרכזי וניתן לראות זאת בדיונים תקשורתיים ובהתבטאויות של נשות ואנשי ציבור. אפשר היה בהחלט להמשיך את התנופה הזו בשלטים ושכנוע בבלפור (לא רק על האסי, על צדק חלוקתי בכלל), עם הקשר ההכרחי לדמוקרטיה ולשוויון זכויות. האלימות טובה לחלשים, ואנחנו כבר לא חלשים בנושא הזה. והכי חשוב, אסור לתת למאבק המזרחי לשמש דלק בידי הימין שהוא המוביל את הדיכוי בשטחים הכבושים (כיום) ושעמדותיו האידיאולוגיות סותרות באופן יסודי את שוויון האדם.