הרוח הפוסט מודרניסטית שגרמה לביטול החלוקה בין שולים למרכז בעשר השנים האחרונו הביאה בין היתר לפתיחתם של חוגים למגדר במוסדות אקדמיים שונים. תוך ביטול ההבחנה הגברית מסורתית בין שוליים למרכז הועלו על סדר היום נושאים שעד כה נתפסו כנחותים וכבלתי רלוונטים לדיון אקדמי. כשם שהצלחת מזרחים באוניברסיטה תוארה במונחים אשכנזים, תוך התעלמות מתנאי החיים השונים או סיכויי החיים (“life chances” לפי מאיר עמור), נמדדה הנשיות ותוארה בפרמטרים גבריים. מניפסטים לוהטים מחזון פמניסטי תיארו נשים חזקות ומוצלחות, מן החזון הזה נולדו לא רק נשים מוצלחות אלא אף גברים פמניסטים לעילא ולעילא שהחרו והחזיקו אחריהן. ועדיין אחת השמועות הנפוצות לגבי נשים שהגיעו לעמדות כח, היא שנשים אלה סללו את דרכן אל תפקידים נחשקים דרך המיטה.
כרגיל מדובר בנשים “אחרות” אלה הן לעולם לא “בנותינו”, “אחיותינו”, “נשותינו” ו”אמהותינו” המוצלחות. ברשימה זו ברצוני לבדוק את “המוצלחות”. מאחר וקשה לקעקע דפוסים שנוצרו משך מאות ואלפי שנים תוך עשרות שנות מהפכה פמניסטית ,ההצלחה עדיין נמדדת ומוערכת מתוך היכולת להשתמש ולנצל בדרך כוחנית ומניפולטיבית את מערכת החוקים הפטריארכלית.
ראשית חוכמה יש לנפץ ההבחנה את ההבחנה הפטריארכלית הצבועה בין נשים שנכנסות למיטה שעליהן נאמר בחדרי חדרים שקיבלו את הקידום שלהן בעבור טובות הנאה מיניות, לבין “הנשים הטובות” שהתקדמו בגלל הכישרון הפנומנאלי שלהן. הרשו לי להיות סקפטית בנוגע לשתי ההגדרות האלה ולציין שתי עובדות לא מאוד רדיקאליות: א. כלהנשים עושות סקס גם הנשים ה”רעות” וגם ה”טובות”, גם המתאפרות וגם הלא מתאפרות, גם מן החוג למגדר וגם מן החוג לספרות עברית. ב. כישרון לבדו לא מבטיח קידום, כדי להתקדם צריך קשרים, עיתוי ומזל.
אם כן, החלוקה הדיכוטומית בין נשים שהתקדמו דרך קשרים מיניים לבין נשים שהתקדמו בזכות הכישרון היא מעוותת מיסודה. נשים לא מתקדמות רק בשל כישרונן או רק בשל קשריהן. סביר להניח שרוב רובן של הנשים קודמו בזכות השילוב המנצח של כישרון וקשרים ולראיה באקדמיה מספרן הרב של האוחזות בתואר דוקטור ופרופסור הנשואות או שהיו נשואות לבעלי כח באקדמיה או/ו נמצאות איתם בקשרים רומנטים.
אני רוצה להדגיש כי מדובר בנשים חכמות ותחרותיות, שמגיעות משכבה סוציואקונומית דומה או זהה לזאת של הגברים. אלה נשים שמכירות את המערכת היטב ויודעות לנצל את פגמיה לטובתן. הסיטואציה שבה הן מחוזרות על ידי בעל כוח לא מתפרשת על ידן אך ורק כסיטואציה רומנטית, אלא גם כקרש קפיצה, והן מתנהגות בהתאם. דוגמא לניצול של תשוקה רומנטית/מינית לטובתן היא לדוגמא היחס הלא ישיר ולעיתים גם ההפוך בית מידת הענותן לחיזוריו של הריבון, לבין תחושת הסרק שהן מעניקות לו -שכפסע בינו לבין הכיבוש המדומיין שלהן.
מולן מציבה הפטריארכיה זן ישן של נשים – “הנשים האחרות”. “הנשים האחרות” הן נשים שלא מכירות את כלליו של משחק הכוח. הן נקלעו אליו שלא בידיעתן. הן חופשיות מתכתיבי התרבות הפטריארכלית לאהוב ולדחות גברים בעלי כח בצורה ישירה ולא מתחנפת לפי מידת רצונן. נשים המרימות גבה מדוייקת נוכח האדנות הגברית ולא מהססות במקרה הצורך ובניגוד לכל כללי הטקס להשאיר את בעלי הכוח, ליטראלית – עם הזין ביד. נשים חופשיות אלה מורחקות מן הקונצנזוס הן על ידי גברים ונשים הכלואים בכלא פטריארכלי נוקשה, שנראה על פניו כמעוז של ידע, כפתוח, כמהפכני.
מדובר מנשים שזה מקרוב באו ומן הפרברים הרחוקים לעיתים גאוגרפית ולעיתים תרבותית ממרכזי הכוח. דור ראשון להשכלה גבוהה, אורחות בלתי קרואות ולא רצויות במגדל השן האקדמי. בבגדים הדוקים, גופיות ילדותיות, ליפסטיק ומוח חד כתער הן מתפוצצות מגאווה עצמית. הן לא תמיד מודעות לעיניים הגבריות והנשיות העוקבות אחריהן לא בדיוק באהדה ו/או באהדה מזוייפת. הן לומדות אט, אט תוך ניסוי וטעיה, מעידה ונפילה בחן ולא כל כך בחן, את כלליו של משחק הכוח. חלקן לומד תוך גיחוך ולחג מוסווה, חלקן בגמגום, חלקן בשפתיים קפוצות, חלקן לעולם לא ילמד את חשיבותם של “נימוסי שולחן” ויסנן חרש קללה או שתיים או שלוש.
כך או כך, יש לצפות שהן יעשו את כל הטעויות המביכות האפשריות, וזאת משום שעבורן תישאר שפתו האלימה של הריבון לנצח שפה שניה ובלתי טבעית. אבל כל טעות בשפה הארורה הזאת תפתח עוד חלון ועוד דלת עבור נשים שאפתניות מן הפרברים, בחוגים למגדר ובחוגים אחרים.