קראתי אתמול את הכרזתו של אורי בן נון, מנכ”ל חברת החשמל, שההפרטה של חברת החשמל תעלה את תעריפי החשמל לצרכנים ב 12% ומיד נזכרתי בסרט שראיתי לפני מספר ימים “Enron: The Smartest Guys in the Room”. סרטו של הבמאי Alex Gibney, המבוסס על ספרם של Bethany McLean and Peter Elkind, הנושא את אותו שם.
אנרון הוא תאגיד האנרגיה האמריקאי הענק, שמגזין העסקים האמריקאי Fortune הגדיר אותו באחד משעריו “התאגיד היצירתי ביותר בעולם העסקים האמריקאי” , אנרון בשיאו גם הוכרז על ידי העיתונות הכלכלית האמריקאית כאחד מחמשת התאגידים המצליחים ביותר בעולם.
את אנרון ניהלו שני ברנשים קנת להי וג`ף סקילינג. שניהם צלבנים אדוקים למיגור כל רגולציה שלטונית וקידום הפרטה של שוק האנרגיה האמריקאי. קנת להי יושב ראש הדירקטוריון של החברה, היה חבר קרוב של משפחת בוש (ג`ורג` בוש נהג לכנות אותו בחיבה “קני בוי”) ותורם כבד למסעות הבחירות שלהם, פעולות הלובי שלו ושל חבריו במסדרונות המימשל הביאו לכך שהמימשל ביטל למעשה את הרגולציה על משק החשמל של קליפורניה. מאותו רגע היתה לאנרון שליטה על חלק ממשק החשמל באותה מדינה.
באחד מהרגעים מעוררי החלחלה בסרט נשמעות הקלטות של ברוקרים של חברת אנרון מתפקעים מצחוק כשהם נותנים הוראות לצמצם את הזרמת החשמל לקליפורניה. הפסקת ההזרמה גורמת לעליית מחירי החשמל בבורסה מה שמעלה את רווחיה של החברה. וכך כשהמדינה שרויה בעלטה וכאוס, אנשים תקועים במעליות בבנייני ענק, תאונות דרכים שנגרמות בגלל הפסקת פעולת הרמזורים, מתפוצצים הברוקרים מצחוק ונותנים הוראה לצמצם עוד יותר את הספקת החשמל על מנת להעלות את מחיר מניות החברה. לתרגיל ההונאה הזוועתי הזה היה בונוס נוסף, הקורבן של הונאת העלטה היה מושל המדינה לארי דיוויס, שהציבור ראה בו אחראי למשבר החשמל במדינה, ובעוד המדינה חשוכה והאזרחים זועמים הריצו קנת להי והמכונה המפלגתית הרפובליקנית את המחסל ארנולד שוורצנגר לזכייה במשרת מושל קליפורניה.
הסיפור של אנרון הוא סיפור בעל לקח כיוון שלא מדובר ב”כמה תפוחים רקובים” אלא בריקבון של תיבת התפוחים כולה. להונאה של אנרון, שלא הייתה אלא מגדל קלפים שבתוכו כוסו הפסדי ענק בסך 30 מיליארד דולר, באמצעות תרגילים חשבונאיים, היו שותפים ונהנו מן הרווחים כל הבנקים ובתי ההשקעות המרכזיים בארצות הברית, מסיטי בנק, מריל לינץ`, פירסט בוסטון, וכל השמות שמעבירים בוגרי מגמות למינהל עסקים, עיתונאים ועורכים כלכליים לעמידת דום. וגם חברת ראיית החשבון הותיקה ביותר בארצות הברית ארתור אנדרסון שחתמה על הדו”חות החשבונאיים של אנרון. אני זוכר אמירה של יוסי בכר, שלפני מינויו לתפקיד מנכ”ל האוצר, משרד רואי החשבון שהוא היה שותף בו ייצג את חברת ארתור אנדרסון בארץ, מצהיר שמדובר בשמועות לא מבוססות ואין כל בעייה עם ארתור אנדרסון. אכן עתה אין שום בעיה, החברה חדלה מלהתקיים וחלק מראשיה הועמדו לדין.
ההשחתה והציניות של ראשי אנרון באה לידי ביטוי בתמונה אחרת בסרט בה נראית נציגת העובדים התמימה והמאושרת מודיעה בשמחה כשלצידה להי וסקילינג, שהעובדים ישקיעו את כל כספי הפנסיה שלהם במניות חברתם המשגשגת, ואכן הם השקיעו. כשסקילינג, שהיה הגורו של החברה ופילוסופיית יחסי העבודה המטורפת שלו קבעה שכל השנה יש לפטר 15% מכוח העבודה על סמך הערכות הדדיות של העובדים אחד על השני, ראה שהטיטניק שוקעת הוא מיהר לנטוש את ספינת אנרון עם פיצויים של 250 מיליון דולר, גם להי וראשי החברה האחרים ברחו עם מה שנותר בקופה.
ביום בו הוכרזה פשיטת הרגל של אנרון ניתנו לעובדים 30 דקות לאסוף את חפציהם ולעזוב את הבניין. כספי הפנסיה שלהם שהיו מושקעים במניות שאותן הם לא יכלו למכור ירדו לטמיון, אחד העובדים מספר שבעבר הפנסיה שלו הייתה שווה 345 אלף דולר, מה שהוא קיבל עבור המניות בסופו של דבר היה סכום של 1200 דולר. ערך הפנסיה שאבד לעובדים היה 1.2 מיליארד דולר.
בפוסט הבא על הפרטת משק המים בבריטניה ותאגיד המים הבריטי Thames Water