הרצחת וגם ירשת?

נאום הפתיחה של רות קלדרון עם כניסתה לכנסת נחרת על לוחות הזיכרון של לבנו והדהים את הציבור הישראלי. מאז, המדרשות החילוניות אותן היא מייצגת צצות בכל פינה ומציגות שיח יהודי חדש ורענן. הנה לפנינו יהדות מתקדמת ומודרנית המגשרת בין עבר להווה, בין ציונות ליהדות מתונה המקשרת אותנו חזרה לשורשינו. אך אני תוהה, האם לא היו אלה אבותיי שומרי המסורת שהביאו אתם את האלוהים המתון מהגולה? האם לא היו אלה אבותיה של קלדרון שביטלו את אבותיי במחי יד ועקרו את האל מלבם? נראה כי המערב שוב מתגלה במלוא הדרו ככובש ורומס, ואחר אוסף את השברים ומחברם לפסיפס התואם את השקפותיו.

מדי שבת קודש אני מחיש צעדיי אל בית הכנסת הציבורי לעולי איראן ונעצב אל לבי. לעיניי נגלה בית תפילה ציבורי, כיתר אחיו הצמודים לו, שמספר מתפלליו הולך ופוחת ועומד הוא על בלימה. הדור המזדקן שסביבי חובט בראשו ומתקשה להאמין כיצד דווקא בארץ הקודש ננתקה מחרוזת המסורת ששרדה בגולה.

לשאת את אלוהים לתוך המודרנה

דפוסי החילון והמודרניזציה שהחלו באירופה במאה ה-18, וכן תהליכים פנים-יהודיים דוגמת האמנציפציה והלאומיות (ובפרט הציונות) גרמו להתערערות המבנה הקהילתי-דתי, ויהדות אירופה נחלקה בין חילון מוחלט מחד והתחרדות הגורסת כי “חדש אסור מן התורה”, מאידך. מה עוד, שבתווך הזיכרון הקולקטיבי של יהדות אירופה עומדות מאורעות השואה, נקודת מפנה בה רבים איבדו את אלוהיהם אי-שם באושוויץ. הציונות שהמציאה את היהודי החדש דחתה את הגלות, השילה את ערכי הדת ורוקנה את האלוהות מתוכה. את ספר הספרים החליפו הפטיש והמגל, שמירה, עבודה וחינוך עברי. בן גוריון ניבא כי “עוד 30 שנה יהיו חרדים רק במוזיאונים.”

לעומתם, אבותיי, יהודי ארצות האסלאם, עברו גם הם תהליכי מודרניזציה בקולוניות השונות של האימפריות האירופאיות, אך בשונה מאחיהם האירופאים הם לא זנחו את הדת או הקיפו עצמם בחומות. המבנה המשפחתי וערכי המסורת נותרו בראש מעייניהם, למרות שחלו תמורות באורח החיים ובמרכזיותה של הדת בקרב היהודים. יהדות המזרח ידעה כיצד לשאת עמה את האל אל המודרנה תוך רצון מובהק לשמור על מסורת בית-אבא.

משיח בן דוד – גוריון?

כחלק מעידוד העליות הרבות לישראל, הגיעו אנשי הסוכנות היהודית ליהודי ארצות האסלאם וטענו בפניהם כי “זמן גאולה לפנינו”. הם ניצלו את כיסופיהם לציון, הסבירו כי הרצל ובן גוריון הם כממשיכיהם של משה ואהרון, ואם כך הרי שגולדה היא מרים הנביאה. הסבים והסבתות התמימים שלנו האמינו ועלו ארצה, הם פיללו לירושלים ולארץ הקודש עד שאף קראו לילדיהם בשמות הנביאים החדשים. לאחר שאנשי הסוכנות השתמשו בשם אלוהים לשווא על מנת להעלותם ארצה, הם לחשו באוזניהם כי כאן אלוהים אינו רלוונטי ומי שמאמין בו הוא סתם פרימיטיבי. ‘מודרניזציה’, כך הם כינו את מכבש החילון שהעבירו את העולים החדשים. בידיהם הם גזזו את ציציותינו, ניתקו את שרשרת המסורת של אבותינו ושירשו כל זכר לאלוהה שבשמים. גם מפלגות כמו תמ”י שניסו למרוד ולהעלות על נס את שומרי המסורת התאדו במהרה. השבר שהביאה הציונות ליהדות המזרח היה כה עמוק עד שהעמידה בפניה שני מתרסים, חילון או חרדיות, בדומה ליהדות אירופה. כך, ציבור מזרחי דתי מצא עצמו לבוש בלבוש ליטאי ולומד במוסדות אשכנזים. הרי לא לשווא ש”ס מכנה עצמה ספרדית ולא מזרחית (שהרי ספרדי הוא תואר הנחשב מכובד יותר בתפיסה הישראלית), ומגדירה את דתיותה כחרדית ולא כשומרת מסורת.

אדרבא, אי הצלחתה של תמ”י כתנועה שפנתה למרכיביו הבסיסיים של ציבור מזרחי ושומר מסורת, ולא ספרדי-חרדי, מעידה על ניצחון מדיניות כור-ההיתוך והשלה של יהודי ארצות האסלאם מתרבותם ומסורתם האותנטיות.

כך גדל דור שלם שעבר כפייה חילונית שניתבה את חלקם להתחרדות קיצונית ולא ידע את יוסף. אותו אוד מוצל מאש ששמר על גחלת מסורת בפיו, נאלץ להיטמע בין כיפות סרוגות וכיפות שחורות, כי את הכיפות השקופות שלנו לא רואים. שומרי מסורת מזרחים נתפסים בחברה הישראלית כמנשקי מזוזות ומאמיני קמעות בורים.

איש אינו עוצר לשאול כיצד קרה שאותם נכדים לרבנים חכמים ובקיאים בתורה, לא ירשו את דרך סבם, ופרקו כל עול מעליהם?

ומהי הסיבה לשירוש המסורתיות מאותם יהודים?

העובדה פשוטה: שומרי המסורת מהווים איום לחילוניות של המדינה. המתינות המופלאה והנינוחה שיודעת לשזור יחד את הפסיפס היהודי להווה הישראלי, מדירה שינה מעיני ההגמוניה האשכנזית-חילונית. החרדיות, לעומת זאת, תואמת ליצירת הקוטביות בין חילוני לחרדי, מודרני וגלותי, נורמלי וקיצוני. המסורתיות “המחופשת” שישראל אימצה לעצמה בשנים האחרונות היא מהפה לחוץ, ועדיין עוקרת ערכים והבנה מעמיקה של חגי ישראל. בדומה לציונות, הישראליות, רוקנה מתוכן את חגי ישראל והפכה אותם לחגיגות אוכל וקניות, המנצלים את מוטיב המשפחתיות ההיולי שצרוב בזיכרון היהודי המסורתי.

העגלה אכן ריקה

כעת, לאחר שהמערכת הציונית-אשכנזית קורסת לתוך תהום, היא ממציאה מחדש את אלוהים. רות קלדרון ובתי מדרשיה החילוניים, אותם אנשים ששירשו את האלוהות מלבי יהודי המזרח, שטענו כי למתינות הספרדית אין מקום בישראל, דורשים לקבל זכות על אלוהים ותורתו. ‘יהדות מתקדמת’ הם מכנים את יהדותם, ואנחנו נותרים שקופים? הנה המערב שוב מתגלה במלוא הדרו ככובש ורומס, ואחר אוסף את השברים ומחברם לפסיפס התואם את השקפותיו.

ואני תוהה ומזדעק. הלוא אתם שביקשתם את תורתו של הרצל ומשנתו של בן-גוריון, אם כך אנא הישארו עמה. ולימדו סוף-סוף כי הסיפור היהודי-עברי, ים-תיכוני הוא ולא אירופאי. מקורם של האבות והאמהות שלנו הוא כאן במרחב המזרחי. אכן מזרחי!

אינני מוכן לעמוד מהצד ולראות כיצד מדברים אתם בשם אלוהיי לאחר שנישלתם את זיכרון אבותיי מתרבותם, ועתה מבקשים אתם לרשת את דרכם ואדמתם? הלוא על זה הוכיח אליהו הנביא את המלך אחאב בסיפור נישול כרם נבות היזראלי, “כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ”?