ואז הגיעה רותם סלע

שוב הרשת גועשת, והפעם בגלל דעותיה “הקיצוניות” של רותם סלע, יהודייה כשרה, שהעזה להגיד משהו שבמדינה מתוקנת היה נחשב מובן מאליו. להלן השתלשלות האירועים: סלע העלתה לאינסטגרם שלה סטורי שבו העבירה ביקורת על הראיון שערכה רינה מצליח עם  מירי רגבשבו אמרה רגב שאם גנץ ייבחר הוא ישב בממשלה עם הערבים. סלע תהתה באותו סטורי שחולל מהומות מדוע רינה מצליח לא השיבה לה כהלכה על אמירה גזענית שכזאת. סלע מוסיפה: “מתי לעזאזל מישהו בממשלה הזו ישדר לציבור שישראל היא מדינת כלל אזרחיה…”

הדברים של סלע אמנם ריגשו אותי, כי בסופו של דבר היא העזה להגיד שכולנו שווים ובאקלים הפוליטי שבו אנחנו נתונות ונתונים – אין זה דבר של מה בכך! אך מצד שני, יש כאן הבעת תמימות נוגעת ללב. סלע כתבה בלשון הווה שישראל היא מדינת כל אזרחיה, ומעבר לעובדה שהמציאות שהיא מתארת רחוקה שנות אור מהמציאות שאופפת אותנו, כולנו יודעים שהמדינה הזאת מיום שבו הוקמה, נוסדה למען היהודים ולמען העם היהודי. למה כולם מתפלאים, זה הרי מה שמלמדים בבתי ספר ובזה מנפנפים רוב נבחרי הציבור ובוודאי היושבים בממשלה.

אני לא יודעת איפה רותם סלע היתה כשחוקק חוק הלאום. אני רוצה לקוות שהיא לא תמכה בו אך תוהה אם היא מבינה את משמעותו לעומק. סלע, באכפתיות רבה וכנה כלפי הציבור הערבי בישראל, שואלת מתי מישהו בממשלה ישדר לציבור שישראל היא מדינת כלל אזרחיה. ואני שואלת: מדוע שישדרו שקר גס כזה? תמונה נאה ממחוזות הדמיון? הממשלה נוהגת להציג לאזרחיה לא מעט תמונות מעוותות, בלא מעט תחומים, אך לגבי זהות המדינה הממשלה מעולם לא שיקרה.

דווקא בתחום הזה אין מקום לבלבול, בכל חדר כיתה בישראל תלוי הדגל, ההמנון שבשורותיו מונצחת הנפש היהודית ההומיה, ראש הממשלה היהודי והנשיא היהודי של המדינה היהודית. בכל טקס ממלכתי, בכל ספרי הלימוד, בכל מעמד והזדמנות יגיד כל נבחר ציבור יהודי שזוהי מדינת היהודים. שטיפת המוח מתחילה בגילאי גן, נמשכת בבתי הספר ולא נפסקת גם במוסדות ההשכלה הגבוהה. רוב הציבור היהודי מתחנך לחשוב שזה בסדר גמור, נורמלי ואף דמוקרטי.

המדינה היהודית התייהדה עוד יותר בזכות חוק הלאום. כי אם במקרה מישהו עשוי היה לטעות ולחשוב שגם אזרחים שאינם יהודים מוזמנים להרגיש פה בבית, הפרלמנטרים החרוצים דאגו להבהיר לכולם למי היא שייכת – לעם היהודי ולו בלבד. כך כתב בתגובה לסטורי של סלע ראש ממשלתנו החשוד בפלילים: “זוהי מדינת הלאום של העם היהודי, ושלו בלבד.”

דעתה הבלתי קונבנציונלית של רותם סלע ושימושה במונח מדינת כלל אזרחיה לא יכול שלא להזכיר בימים אלה את מפלגת בל”ד. סלע אולי לא ידעה שמדי בחירות המפלגה נפסלת מלרוץ לכנסת וגם עכשיו מחכים למוצא פיו של בית המשפט העליון כי ועדת הבחירות המרכזית פסלה אותה. התמיכה במדינת כלל אזרחיה היא כל כך חריגה ונתפסת כאיום ממשי על הציבור היהודי בישראל. הייתי רוצה להסביר לרותם סלע – האמיצה והאופטימית – עד כמה מה שהיא רואה הוא מרוחק מהמציאות של המדינה שבה אנחנו חיים. זה עצוב שבמדינה שלנו מילים כאלה נתפסות כאמיצות מהצד האחד והזויות ומטורללות מהצד השני. למותר לציין שכמות הגידופים וגועל הנפש שהיא חטפה בתגובה גרם לה לכתוב פוסט נוסף. והיא לא התקפלה!

כאמור, בכיר המגיבים לסלע היה ראש הממשלה שאין לו מדינה על הראש ושלל תיקים, אלא קמפיין מתוזמר היטב עם ערבייו הנוכחיים הנוהרים, והוא מיהר להגיב לדבריה באינסטגרם שלו. “רותם היקרה,” כך הוא כותב, “תיקון חשוב, ישראל היא לא מדינת כלל אזרחיה לפי חוק יסוד הלאום שהעברנו, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי- ושלו בלבד. וכמו שכתבת אין שום בעיה עם אזרחי ישראל הערבים…”

כמובן, נתניהו לא דילג על מסרים נחוצים לגבי המתחרים והדגיש שגנץ הוא מחנה שמאל (אם גנץ מחריב עזה נחשב שמאל, מה נשאר?) והוסיף שאם גנץ ייבחר הדבר יערער את בטחון המדינה, כאילו שעכשיו אנחנו מוצפים בשלום ובבטחון. גם מירי רגב לא טמנה ידה בצלחת והשיבה לסלע ברוח הקמפיין ובהתאם לדף המסרים. גנץ שמאל, שמאל גנץ. טוב, הבנו.

בינתיים, עד שהמהומה הזאת תשכך, ועד שהפחד מהאופק הדמיוני של מציאות אפשרית אחרת שרותם הכניסה למרחב השיח, אתם מוזמנים לקרוא שיר שכתבה אזרחית ערבייה במדינת היהודים (מדינת הלאום היהודי, ושלו בלבד!)

***

קורס מִמשל ופוליטיקה בישראל

הָיִיתִי הָעַרְבִיָּה הַיְּחִידָה בַּכִּתָּה.
הָיִיתִי הַמֻּסְלְמִית
וְהַפָלַסְטִינִית
הַיְּחִידָה בַּכִּתָּה.
זֹאת לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי הַיְּחִידָה
אַךְ הַפַּעַם הָיָה שׁוֹנֶה
כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁהַקּוּרְס הַזֶּה קָשֶׁה
כִּנּוּ אוֹתוֹ שׁוֹאָה
מִבְּחִינַת הַחֹמֶר
לִי הַחֹמֶר הָיָה קָשֶׁה אַךְ לֹא מְאֹד
מַה שֶּׁהָיָה לִי בֶּאֱמֶת קָשֶׁה
זֶה לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה וְלִשְׁמֹעַ אוֹתָם.
אֶת הַמַּנְחֶה,
אֲבָל בְּעִקָּר אֶת הַסְּטוּדֶנְטִים
שֶׁכְּבָר בַּמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹן אָמְרוּ בְּקוֹל אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם הַפּוֹלִיטִיּוֹת
וְהַמַּנְחֶה אָמַר כְּדֶרֶךְ אַגַּב אוֹ שֶׁלֹּא
שֶׁהוּא שֵׁרֵת בַּצָּבָא בִּקְרָבִי
זוֹכֶרֶת שִׁעוּר אֶחָד בִּמְיֻחָד
שֶׁבּוֹ דַּנּוּ בַּמִּעוּט הָעַרְבִי
שֶׁשָּׁם הַכֹּל נֶאֱמַר בְּקוֹל רָם.
כָּל הַקְּלִישָׁאוֹת הַמְּחֻסְפָּסוֹת וְהַמְּכֻבָּסוֹת
אֲבָל מֵעוֹלָם זֶה לֹא הָיָה כָּל כָּךְ פְּרָטִי, כָּל כָּךְ אִינְטִימִי.
עַד שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁכָּל מִלָּה קוֹדְדָה בְּנִשְׁמָתִי.
הַמַּנְחֶה לִפְעָמִים הָיָה מֵגִיב, מְתַקֵּן דְּבָרִים, וְלִפְעָמִים לֹא,
בְּכָל זֹאת יֵשׁ לוֹ חֹמֶר לְהַעֲבִיר וְהַזְּמַן לֹא לְטוֹבָתֵנוּ.
וַאֲנִי כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי זֶה שֶׁסּוֹף הַשִּׁעוּר יַגִּיעַ
כְּדֵי לָצֵאת מֵהַכִּתָּה
לְהַתְנִיעַ אֶת הַקַּטְנוֹעַ וְלַחֲזֹר אֶל יָאפָא.