בשנים האחרונות התעסקתי לא אחת בחינוך הקרוי היום טכנולוגי, אף שבעיני הוא סתם חינוך מקצועי. יוסי יונה ואני אף כתבנו שני מאמרים בנושא. בהם התייחסנו לתוכנית החינוך הקדם מקצועי בבית הספר היסודי שהיה ההקדמה לחינוך המקצועי בבית הספר התיכון. רוב התלמידים היו מזרחים שנקבע על ידי חכמי החינוך שאינם מסוגלים ללימוד עיוני. למה אני מזכיר את הדבר הזה, הרי המחקרים היו על שנות החמישים והשישים? האם כלום לא השתנה מאז?
אתמול פורסמה כתבה שעסקה בייצוג החסר של אתיופים באוניברסיטאות, בעיקר באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. הטענה שהושמעה בכתבה נגעה כמעט כמו תמיד במבחן הפסיכומטרי והשפעותיו השליליות (תגובת האוניברסיטאות). באותו יום התראיין ברדיו ברשת ב` עורך דין הדנה, במהלך השיחה טען שהמיון של האתיופים נעשה כבר בשלב מוקדם במערכת החינוך. הוא נתן דוגמה מניסיונו האישי. כבר לפני התיכון הודיעו לו שהוא אינו מוכשר אינטלקטואלית ללימודים עיוניים ועל כן עליו ללמוד בבית ספר מקצועי, ולא סתם מקצוע אלא נגרות. לא רק זאת גם הניסיון למנוע את רוע הגזירה לא הועיל. שפשפתי את אזני ועיני כמה פעמים כאילו לא מאמין. האם לא עברו כמעט שלושים וחמש שנים מאז שרוב בני כיתתי בבית הספר היסודי הופנו למקצועות הללו?
מערכת החינוך לא למדה דבר ולא שכחה דבר, אפשר למצוא בארץ אלפים רבים של אנשים שלאורך הדורות הופנו ללימודי הנגרות כברירת מחדל בגלל שבמערכת החינוך החליטו שהם אינם מוכשרים ללמוד משהו אחר. לפחות במקום אחד העולם עצר מלכת, השיטות אותן שיטות, והנגרות אותה נגרות. כעת מחפשים בעולם עוד קבוצה שתבוא לארץ כדי למלא את החסר בשורות הכיתות לנגרות. לרוע המזל הרוסים לא מספיק טובים למגמות היוקרתיות הללו.