• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

חברים לא נוטשים

יוסי דהאן

אתמול נודע ל 300 עובדי פולגת טקסטיל בקרית גת כי בעוד כחודש הם יוותרו מחוסרי תעסוקה, מקריאת כתבותיהן של אורה קורן ב”דה מרקר” וטובה דדון ב Y-net, כמו גם מקריאת הידיעה ב”מעריב”, מתקבל הרושם שהסיבה לכך ששלש מאות בני אדם, שחלק גדול מהם אנשים מבוגרים העובדים שנים רבות במפעל אבדו את פרנסתם ויתקשו מאד למצוא תעסוקה בעתיד, מקורה אך ורק בגורל אכזר ובנסיבות של שוק כלכלי גלובלי שאין לאיש שליטה עליהן, כך למשל מצטטת קורן את דבריו של מנכ”ל המפעל יוסי דנציגר: “שער הדולר, התחרות מהמזרח, מחירי הצמר והאנרגיה לא מאפשרים המשך ייצור בדי צמר בישראל”.

קורן גם מספרת ש”בגיר נמצאת מאמצע 2007 בשליטת קרן פימי (50%) המנוהלת על ידי ישי דוידי, צביקה ברנבוים (45%) והמנכ”ל עופר גלבוע (5%). בחצי השנה האחרונה ביצעה בגיר, ללא הצלחה, שורת צעדים שנועדו לאפשר את המשך הפעלת פולגת טקסטיל”. כך מתקבל אצל הקוראים הרושם שלמרות מאמציה ורצונה הטוב של ההנהלה לאפשר את המשך קיומו של המפעל, הוא נקלע למשבר בשל גורמים שהם מחוץ לשליטתה של ההנהלה המודאגת.

ב Y-net, כמו בדרך כלל ברשת “ידיעות אחרונות”, מציגים את הזוית האנושית של הסיפור, טובה דדון, מספרת את סיפורם של זוג, שניהם עובדים שנים רבות במפעל בשכר מינימום והם אינם יודעים מה יהיה עליהם עתה. דדון מגדילה לעשות ומביאה ציטוט הירואי מדברי המנכ”ל דנציגר על ההקרבה והסולידאריות של הבעלים צביקה בארינבוים – “בארינבוים הזרים 3 מיליון דולר והחליט שחברים לא נוטשים, אבל לאחרונה כל הפרמטרים היו נגדנו”, אמר מנכ”ל המפעל, יוסי דנציגר.

על ההקרבה והסולידאריות המופלאים שהפגינו צמד שודדי “פולגת” – בארנבוים-גלבוע – למען העובדים, וכן, מדוע אברהם ריטר לאחר 28 שנות עבודה במפעל ואילנה אשתו לאחר 16 שנות עבודה, ימצאו את עצמם חסרי תעסוקה,  אפשר ללמוד רק מכתבתם של יעל גרוס-אנגלנדר ושי ניב ב”גלובס” המופיעה תחת הכותרת:

“הסיבוב הפיננסי של בארינבוים בפולגת: משך 34 מיליון ד` דיבדנדים בחברה האם – ובחודש הבא 300 עובדים בחברה הבת יישארו ללא פרנסה”.

להלן “שורת הצעדים” שנקטו החברים – “חברים לא נוטשים” – בארינבוים וגלבוע על מנת “לאפשר את המשך הפעלת פולגת טקסטל”, כפי שמפרטים יעל גרוס-אנגלנדר ושי ניב:

“בארינבוים רכש את פולגת בע”מ, החברה האם, בסוף שנת 2004 מידי קבוצת אי.די.בי, לפי שווי חברה של כ-48 מיליון דולר, יחד עם מנכ”ל החברה, עופר גלבוע, תמורת כ-34 מיליון דולר. בהמשך משך בארינבוים דיבידנדים בסך 34 מיליון דולר מהחברה על אף התנגדות עובדיה, מלוא השקעתו הראשונית, תוך שהוא מרוקן כמעט לחלוטין את קופתה ומותיר אותה כמעט עם הון עצמי מינימלי.

את הסיבוב הפיננסי על החברה השלים בתחילת 2005, כשהנפיק את החברה-הבת בגיר בבורסה, ונותר יחד עם שותפו גלבוע מורווח כ-25 מיליון דולר על המהלך האגרסיבי שביצע תוך 4 חודשים בלבד.”.

לפני שלש שנים בתאריך  23/2/2005 כשנודע על המתנה בסך 34 מיליון דולר שלקחו לעצמם בארינבוים וגלבוע מקופת המפעל, פרסמנו ב”העוקץ” הפנייה למכתב שכתב עמירם גיל מ”האגודה לזכויות האזרח” לצבי בארינבוים, יו”ר דירקטוריון “פולגת” ולמר עופר גלבוע מנכ”ל פולגת, בו הוא דרש מהם לחזור מהכוונה לחלק לבעלי המניות בחברה דיבידנד בסך 34 מיליון דולר, בפנייה הועלה החשש כי צעד זה, שיש לו השלכות משמעותיות על מצבה הכספי של החברה, עלול להוביל לפגיעה בזכויות העובדים.

בין היתר, נכתב במכתב:

“מאות עובדים מועסקים במפעלי החברה בקרית-גת. רבים מהם נמנים על קבוצות מוחלשות, ומשתכרים שכר מינימום. החברה היא להם מקור קיום ופרנסה בלעדיו אין. מכאן, שמסירת נתח מרכזי כל-כך מהון החברה לידי בעלי המניות – בהעדר חוסן פיננסי של ממש, וללא נקיטת צעדים מקבילים להבטחת זכויות העובדים – עלולה לסכן את עתידם של עובדי החברה, וחלילה אף לפגוע בזכויותיהם לביטחון תעסוקתי, לפרנסה, לקיום בכבוד ולרווחה”. 

כנראה שיעניין אותך גם: