חייבים לעצור את רפורמת ההפרטה בענף הביצים

ביוני 2007 אישרה ממשלת אולמרט תקציב של 300 מיליון ₪ לביצוע “רפורמה” מקיפה בענף הביצים, הגדולה ביותר שידע ענף הלול הישראלי אי-פעם. לכאורה מיועדת ה”רפורמה” לקדם מטרות רבות, אולם בפועל, תוצאותיה העיקריות הן: הוצאת הלולים מתחומי המושבים, בניית חוות-ענק על חשבון שטחי טבע, הפשרת קרקע חקלאית (שטחי הלולים הישנים) לצרכים נדל”ניים, ומעבר ממשק מבוזר למשק ריכוזי (לולנים רבים מצופים למכור את מכסות הביצים שלהם לבעלי הון שישתלטו על הענף). במסגרת הרפורמה צפויים להיבנות מחדש 65% מלולי ההטלה לייצור ביצי מאכל בישראל. המדינה תשקיע סכומי עתק בסבסוד הקמת הלולים החדשים. ב”גלובס” נחשף כי שלום שמחון ביקש בישיבת הממשלה 300 מיליון שקל מיידית, אולם “הוא מתגאה בכך שהרפורמה תושלם בסך כולל של כ-750 מיליון המתוכננים לחלוקה במסגרת הרפורמה בתעשיית הביצים”.

“רפורמות” מהסוג שיוזם משרד החקלאות בענף הביצים הן חלק ממהלכי הפרטה רחבים, שנועדו להעביר את המשק משליטה ממשלתית ריכוזית (הכוללת מדיניות תכנונית, מכסות ופיקוח) אל השוק החופשי, הפתוח והמגוון יותר לכאורה. אולם, מאפיין בולט של “רפורמות” מסוג זה הוא שתהליכי ההפרטה המואצים מביאים לא פעם דווקא להגברת הריכוזיות. בעלי הון וקשרים מיטיבים לנצל את איטיות ההסתגלות של אלפי חקלאים למצב החדש, ולתרגם קשיים אלו להשתלטות מהירה. די להביט בהשלכות ההרסניות שהיו ל”רפורמה” הקודמת שיזם משרד החקלאות בענף הלול בשנות התשעים (בשלוחת העופות לבשר) מבחינת פיתוח האבטלה הכפרית ועידוד השתלטות בעלי הון מעטים על שוק החקלאות המקומי: בתוך שנים ספורות גרמה ה”רפורמה” לשאיבת הענף כולו מידי למעלה מ-3,000 לולנים ברחבי הארץ – לידי פחות מ-300 תעשייני-עופות שמקסום רווחים הוא נר יחיד לרגליהם. הזנת עופות בתכשירי זירוז גדילה המכילים את הרעל המסרטן ארסן (המצטבר, ולא מופרש, בגוף העופות והאנשים האוכלים אותם) הוא רק אחת מההשלכות העקיפות של “רפורמה” זו.

אנשי משרד החקלאות מודעים לכך שהרפורמה מצריכה ואף מעודדת מכירת מכסות, מיזוגים והעברת הענף מידי חקלאים לאנשי עסקים. בהזמנה להשתתפות בכנס רוכשי-מכסות פוטנציאליים, מצוין כי הפנייה מיועדת אך ורק לגופים בעלי מחזור פעילות העולה על 100 מיליון ש”ח בשנה. משרד החקלאות מתכוון להקצות סיוע אך ורק להקמת לולים המאחדים לפחות שלוש מכסות ביצים (מיליון וחצי ביצים בשנה), כתמריץ נוסף לרכישת מכסות ולריכוזן בידיים מעטות. במסמך מדיניות תכנון לענף הביצים שפרסם משרד החקלאות לקראת הרפורמה מוצע להקל במיסוי על מכירת מכסות דווקא למי שכבר יש בבעלותם מכסות רבות. הלולנים הישנים, מצידם, מסתפקים באתנן שמובטח להם על חשבון הציבור הרחב: הפשרת קרקעות לוליהם הישנים למטרות נדל”ניות. בין הבונוס שמוענק ללולנים הישנים לבין הבונוס שמוענק לתעשייני העופות החדשים, נראה כי איש כבר לא שואל עוד מה על האינטרס הציבורי בחקלאות (מבחינת תעסוקה, בריאות הציבור, התעללות ב”חיות המשק”, איכות התוצרת, וכו’).

הקצאת מכסות ביצים נתפשה בעבר כדרך להבטחת תעסוקה באזורי הפריפריה, כשלצדה מעין תשלום-העברה בדמות הסובסידיות לפי חוק הגליל. כיום מכסת הביצים הפכה לנכס-הוני. ה”רפורמה” במתכונתה הקיימת צפויה להביא לריכוז נוסף של ההון, לצמצום התעסוקה בענף ולהקטנת חלקם של המושבניקים ברווחים.

הלולים החדשים ייבנו על חשבון הרס 1,200 דונם של שמורות יער בגליל, שמכוח “פקודת היערות” נתונות לסמכותו הישירה והבלעדית של שר החקלאות: החוק מסמיך את השר להוסיף או לגרוע שמורות יער, ללא תלות בוועדות תכנון או ביקורת ציבורית. החוק אמנם נועד להגביר את ההגנה על השמורות, אולם עד כה שרי החקלאות בישראל עשו בו שימוש רק לכריתת יערות.

ניתן לסכם ולומר שבעקבות הרפורמה: יקטן מספר תושבי המושבים שיש בבעלותם מכסת ביצים; רווחי התעשייה יעברו מידי תושבי הפריפריה לידי משקיעים מבחוץ; ושהלולים החדשים שיוקמו יהיו לולי ענק, המבוססים על פחות ידיים עובדות.

עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים פנתה למשרד החקלאות בבקשה לנצל את הרפורמה למעבר ללולי חצר (“לולי חופש”, נטולי כלובים) המתיישבים עם חוק צער בעלי-חיים ועם המגמות הצרכניות והתחיקתיות ב-29 מדינות בעולם (אתר המאבק של אנונימוס ברפורמה: www.eggs.co.il). לולי חצר הוכיחו את עצמם באירופה כבעלי פוטנציאל יוצא-דופן לרסן את מגמות הריכוזיות המהירות, בהיותם קטנים יותר ומבוססים בהכרח על קשר קרוב ושקוף יותר בין הצרכנים, “חיות-המשק” והחקלאים. לולי חצר גם משתלבים יותר בנוף, ואינם צפויים לצלק אותו ולפגוע בתיירות – אלא אף לתרום לה. מטעים ושדות של ענפי חקלאות צמחית שונים יכולים לשמש כחצר לתרנגולות בלולי חופש: מחקרים כבר הוכיחו כי שילוב כזה עשוי להיטיב לא רק עם התרנגולות, אלא גם עם הגידולים הצמחיים שהן מזבלות ו”מנקות” מטפילים (ועמנו הצרכנים, עם הפחתת הצורך ברעלי הדברה). כל שנדרש הוא רק לרסן את האינטרסים האישיים שמטים כיום את המערכת למסלול שסופו רע לכולנו.

ללא מאבק ציבורי, המרוויחים הגדולים מה”רפורמה” יהיו בעלי הון, שיוכלו להשתלט על הענף ולרכזו בידיהם, תוך סיוע ממשלתי נדיב בהקמת התשתיות. המפסידים יהיו תושבי המושבים, שיאבדו הן נכס הון והן אפשרויות תעסוקה, אזרחי המדינה וצרכני הביצים, וכמובן – 7 מיליון תרנגולות (כמספר אזרחי ישראל) שההתעללות בהן תונצח כשייכלאו כל חייהן בכלובי סוללה מייסרים שאינם מאפשרים אפילו מתיחת כנף או עמידה זקופה.