יהודייה בתפקיד אני

זה באמת מחריד עולמות שסתם יהודי נעבאעך שקט ושליו, בדרכו מבית המדרש, בית המרחץ, בית הנבחרים, בית הספר או בית הזונות, יסטה מדרכו ובדם, אש ותמרות עשן יעלה ילד לעולה. לא יעלה על הדעת! שהרי סגרנו בינינו ובכל המוסדות היהודיים שזו עבודה שעושה רק יהודי בתפקיד.

ואולם, מרגע שאתה נוטל את החוק לידיך, שזה אומר להרוג ערבים בדיוק כמו שלמדת כשהיית בתפקיד, רק עם פחות אמל”ח ובקיצור, בידיים, אתה יוצא מאוהלה של תורה ובכלל מהיהדות ונהיה חלק מאספסוף רצחני שאינו שייך לשכמותנו. מעכשיו אתה מהערסים, מהדוסים, מהמתנחלים, מהש”סניקים, מהפמיליה של בית”ר וכיו”ב. לצערי, עבורי אישית המידור הזה בעייתי, מכיוון שבקרב בני משפחתי וחבריי ניתן לזהות בקלות את כל סוגי האספסוף הללו, ככה שאין לי איך להתנער. לא הגעתי ממשפחת חלוצים מהעמק או ממגרילי תל אביב, ואני כולי מתרבות של דוסים ופרחות. האספסוף היחיד שבו משפחתי פחות מתהדרת, הוא זה שאחראי ללחימה המאסיבית, כמו גם להסתה ללוחמה זעירה בידיים, ואז לגינויה המפלבל והקורץ לכל עבר, תוך שיסוי חקירה משטרתית ותיקה לקלחת, לאיזון הגינוי. לאספסוף הזה שמקומו נפקד ממכריי ובני ביתי, קוראים הון-שלטון, והם כבר ישכנעו אתכם שרצח שלי דדון היה לאומני, ולא משנה אם הרוצחים (הערבים?!)  הם פסיכופטים רגילים, כמו באמריקה. פה הכל לאומני. אני כאשה יכולה להעיד מכלי ראשון שכל ערבי שאי פעם הטריד אותי, עשה את זה על רקע לאומני. גם פליטים, אגב. יהודים? איתם זה קורה סתם כי הם יצורים נפסדים.

איך את מדברת על יהודים?! יזדעקו הטוקבקיסטים, מיד לאחר שיוציאו את כל ה”מי יטריד אותך, ימכוערת” השמור לנשים שפותחות את הפה בעניינים השמורים לגברים, כלומר בענייניי היקום. ובכן, זה כנראה הרגע לגלות שלא הזדעזעתי שיהודים נושכים כלב, או מה שהם עשו הפעם, ולא רק בגלל שזה משהו שאנחנו עושים על בסיס קבוע ומאורגן, אלא גם כי היהודים אינם האנחנו שלי. קהילתי היא סך חבריי ומשפחתי בארץ ובעולם. מטבע הדברים רבים מהם יהודים, ואם מישהו מתוכם היה רוצח נפש (שלא בתפקיד, כן?!), באמת הייתי מזדעזעת (בתפקיד אני הכי רגילה). על שאר היהודים אני מאמינה הכל. גם אם מישהו מחבריי הנוצרים, מוסלמים, בודהיסטים, ושלא מגדירים עצמם ע”פ אמונה דתית, אלא על פי יכולתם בעיטור כרטיסי ברכה, או לפי טעמי הגלידה המועדפים עליהם, היה חוטף נערים על בסיס לאומני, ידע בטריוויית ריאליטי, הומופוביה או אינטרסים כלכליים של ההון-שלטון, וטובח בהם, הייתי נחרדת.

ברור שיקשה יותר על מי שהם אדוני הארץ, בני הקבוצה המזדעזעת שהמרצחים אינם לעולם בני משפחתם משום קרבה, ידיהם נקיות, אדמותיהם גאולות, יהדותם מגדירה את בלוריתם והם פתוחים לגמרי לתת לערבושים מדינה מאחורי חומות באיזה תרחיש בדיוני שבו יהיה ניתן להוציא ממנה את חצי מיליון היהודים שכבר ישבו בה עת פרוץ המו”מ. אבל זה שווה מחשבה אם אתם מואסים ברוטינת העקידות שייסדנו כאן.

אף על פי כן נרדמתי וישנתי. מהיכן יודע אני שישנתי, מן החלום שחלמתי. מה חלמתי, חלמתי שבאה מלחמה גדולה לעולם ונקראתי אני למלחמה. נדרתי נדר לה’ שאם אחזור בשלום מן המלחמה כל היוצא מביתי לקראתי בשובי מן המלחמה אעלה אותו עולה.
חזרתי לביתי בשלום והנה אני עצמי יוצא לקראתי.
ש”י עגנון, עד הנה

* הפנייה בטור נעשתה בלשון זכר בלבד. וזה מכוון לגמרי. נשנה את זה כשנשים יתחילו להקים צבאות או לרצוח פרטנית.