• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ייבוש תרבותי

בזמן שבאופרה מצחצחים את השטיחים בטרקלין, גופים שעוסקים במוזיקה מזרחית קלאסית בקושי מצליחים לשרוד. אופיר טובול מחפש צדק חלוקתי
אופיר טובול

האופרה הישראלית. כמה מכם לאחרונה ביקרו באופרה? אני דווקא עשיתי זאת. שכן שלי הוא שחקן ולפני שנתיים הוא הזמין אותי לאופרה שהוא משתתף בה, כאחד השחקנים-ניצבים על הבמה. מהמופע עצמו פחות נהניתי כי אני לא כל כך מורגל בסגנון, אז במקום להתעמק במוזיקה, ראיתי באירוע סוג של חוויה אנתרופולוגית – מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים מציגים לפני: מתחת לבמה ישבה לה תזמורת שלמה עם עשרות נגנים ועל הבמה עשרות שחקנים בתלבושות מיוחדות, פאר והדר שטרם ראיתי על במה אחת. וכמובן סולנים בינלאומיים שהובאו במיוחד מאיטליה. בהערכה גסה, היו שם לפחות 90 איש על הבמה.

כרטיס לאופרה עולה בין 175 ל- 428 שקלים (לפי דירוג מקום הישיבה) ומנוי יוזיל את העלות בכ-15% מהמחיר המלא. אבל האם ידעתם שהאופרה הישראלית מקבלת תקציב של כ-19 מיליון שקלים מקופת המדינה? 19 מיליון שקלים שמטרתם להוזיל את עלות הכרטיס ולהשאיר את האופרה הישראלית בחיים. קרוב ל-50 מיליון שקלים נוספים ניתנים לתזמורות וגופים העוסקים במוזיקה קלאסית. עשרות-מיליוני שקלים שיוצאים מכיס משלם המיסים וחלק גדול מהם מיועד לסבסוד כרטיסים שגם ככה המחיר שלהם הוא מאות שקלים.

ובזמן שבאופרה מצחצחים את השטיחים בטרקלינים, גופים שעוסקים במוזיקה מזרחית קלאסית בקושי מצליחים לשרוד. דו”ח של קואליציית “לבי במזרח” שיצא לפני כשנה מעיד כי כ-95% מתקציב משרד התרבות למוזיקה הולך על מוזיקה מערבית-קלאסית. על הפירורים נלחמים כל השאר- מוסדות תרבות מזרחית, ערבית, אתיופית וכו’. רק בשבוע האחרון נודע לי על קשיים כלכליים קשים מאוד מצד כמה מוסדות תרבות, שהמכנה המשותף שלהם הוא העיסוק בתרבות מזרחית.

קהילות שרות, אותו ארגון נפלא שמנהיג קבוצות שירה ופיוט רבות בכל רחבי הארץ, כבר צימצם את העובד המסור היחיד שהיה לו. עמותה נפלאה שהצליחה לגבש עשרות קבוצות וקהילות ויצרה בועה רב-תרבותית יחידה במינה, שבה אפשר לשיר ולפייט בסגנון אלג’יראי לצד יידישאי.

תזמורת המזרח הישראלית, שעוסקת בשימור של תרבות עתיקה ונשכחת, פועלת במחתרת ונאבקת על קיומה. 70 אלף שקלים הוא הסכום אותו התזמורת מקבלת ממשרד התרבות (אורי זר אביב בכתבה על מצבה של התזמורת ב”הארץ”).

המרכז למוזיקה מן המזרח במוסררה הוא בית הספר היחיד בארץ שמלמד מוזיקה מזרחית קלאסית. אין ממש עוד מקום ממוסד ללמוד בו לנגן על קאנון, דרבוקה או על תיאוריה של מקאם טורקי. בית הספר מעמיד מדי שנה עשרות נגנים מקצועיים, וגם לו משרד התרבות מקצץ בתקציב הדל.

אלה רק שלוש דוגמאות שמעידות על המצב של הגופים העוסקים במוזיקה לא מערבית בארץ. התזמורות הבודדות שמנגנות מוזיקה מזרחית, למשל שתי התזמורות האנדלוסיות והתזמורות הערביות, נמצאות במשך שנים בקשיים ותלויות בתקציבים שונים שלא תמיד מוזרמים אליהן. המצב דומה גם במחול, בתיאטרון ובקולנוע כמובן. צדק חלוקתי אינו בנמצא.

במקום שהמדינה תממן גופי תרבות שזקוקים לכך, שיש להם ערך עבור המון אנשים, היא מעדיפה לממן בעשרות-מיליוני שקלים גופים אליטיסטיים כמו האופרה הישראלית. המצב הזה מקומם עוד יותר כשרואים את התוצאות של המדיניות בשטח, כשגופים כל כך חשובים כמו התזמורות הערביות והאנדלוסיות לא מצליחים לסגור את החודש ובטח שלא לשלם משכורות מכובדות לעובדים ולמוזיקאים. בסופו של דבר כולנו מפסידים מהמדיניות הזאת.

אי התקצוב מעיד גם על סדר עדיפויות ערכי. המסר החינוכי הוא פשוט – המוסדות המזרחיים לא מתוקצבים כי משרד התרבות לא רואה בהם כתרבות הראויה לחינוך ולתקצוב. אם תשאלו את משרד התרבות, הוא יאמר שישנם קריטריונים אובייקטיבים וכי הוא אינו מכיר בהבחנה שבין מוזיקה מערבית ומזרחית. אבל אף קריטריון אובייקטיבי (שנועד לשמר את המצב הקיים) לא יכול לשנות את התוצאה המבישה: טיפוח מוסדות תרבות של מוזיקה מערבית קלאסית, וייבוש של מוסדות של תרבות מזרחית.

לקריאת הדו”ח המלא של קואליציית לבי במזרח. הפוסט פורסם בקפה גיברלטר

כנראה שיעניין אותך גם: