אלף תשע מאות ושמונים
אחרי הספירה
מאוורר מהופנט
רדיו מזיע
עלי ועל סבתי
אאא
סבתא דינה לבית גרינברג
שהתחתנה עם זישא הפולני/זישא פונצ’יק
והבת הבכורה רצתה להתחתן
אך שם משפחתו הפחידם כמו נתקלו בשוגג ביער אפל
ומולם להקת פנתרים שחורים
הבן של אורובידה ובנימין
אאא
לא ייתכן ימלל זישא “א’ שוורצע חייה”
חיה שחורה
מעתה ואילך ייאלץ להימלט שוב
עם כוס התה ורבעון התפוח
ליער מושלג
עצי תבשיל
ושלכת תבלין
אאא
הבזק של אור
כוס נשברת
פאת לחיים עבה
משחירה עניבה דקה
תפארתו של עסק ביש
ואחותינו כלה
רחל אמי
יפה כשם שראה אותה יעקב ישראל
בלונדינית עם שיער דק חלק
ועיניה כחול
כאיי התעלה בנורמנדי
אאא
ירחים ירחים של אבועגילה ופן
לא יחליקונו כך אאא
אלף תשע מאות ושמונים
אחרי הספירה
סבתי מגישה לי
תפוח אדום
חותכת אותו פלחים פלחים
אאא
מאוורר מהופנט משבש
אותות רדיו מיוזע
משמיע
יוהן
סבסיטיאן
באך
אאא
אתה שומע ילד
אין יפה מזה
כששומעים את זה
מותר לבכות!
כן, סבתא, אני מבין,
אבל למה לבכות?
למה לבכות?
כי יוהן ילד, יוהן
ראה
את
אלוהים.