• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

יש שופטים בירושלים

יוסי דהאן

עורכת הדין נורית אלשטיין, נציגת המדינה, טענה בדיון שהתקיים בשעות המאוחרות של הלילה בבית הדין הארצי לעבודה, ש“תכלית השביתה היא פוליטית מובהקת”, ונועדה להפעיל “לחץ בלתי-לגיטימי על הממשלה”. הטענה שהשביתה הכללית הזו היא “שביתה פוליטית” היתה גם טענה מרכזית של נציגי הסוחרים והתעשיינים בבית הדין.

לביטוי “שביתה פוליטית” בהקשר המשפטי של דיני העבודה יש משמעות ייחודית,~ משמעות אידיאולוגית הפועלת נגד יכולתם של העובדים לממש את זכות היסוד שלהם לחופש ההתארגנות באופן אפקטיבי, לאחד כוחות מול בעלי ההון והמדינה ולהפגין סולידריות בין קבוצות שונות של עובדים.

את ההגדרה המשפטית המרכזית לביטוי “שביתה פוליטית” ניתן למצוא בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון – בג”צ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע”מ נ` בית הדין הארצי לעבודה. באותו עניין היה מדובר בשביתה של עובדי בזק נגד החלטת הממשלה לצמצם את הבלעדיות של חברת בזק על ידי פתיחת נושאים שונים בתחום שירותי הבזק לתחרות.

שופט בית המשפט העליון דב לוין שכתב את פסק הדין מבחין שם בין שלשה סוגי שביתות:

א. שביתה כלכלית – זו שביתה המכוונת בדרך כלל, נגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים, או המסרב לשפר את תנאי עבודתם. המעביד הזה יכול להיות גם הריבון, כלומר המדינה. שביתה כזו היא לגיטימית ובית המשפט לא יאסור אותה.

ב. שביתה פוליטית טהורה שאינה נתפסת כשביתה בדיני העבודה – במקרה זה מדובר בשביתה פוליטית טהורה המכוונת נגד המדינה לא במעמדה כמעביד אלא כקובעת מדיניות כלכלית-חברתית שאינה מקובלת על ציבור העובדים, כאשר אלה סבורים שמדיניות זו תפגע בזכויותיהם או ביכולתם להתארגן ולפעול. בית המשפט מתייחס לשביתה כזו כבלתי לגיטימית.

ג. שביתה מעין פוליטית – זו שביתה מסוג מיוחד,במקרה זה העובדים שובתים בעניין שאינו נוגע ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר, אולם הוא משפיע עליהם באופן עקיף. בפסק הדין השופט לוין טוען כי ניתן להכיר בשביתה זו כלגיטימית אולם שביתה כזו אמורה להיות שביתת מחאה קצרה בלבד של מספר שעות ולא שביתה הנמשכת לאורך ימים.

הסרת הלגיטימציה משביתות המוגדרת על ידי בית המשפט כשביתות “פוליטיות”, ו”מעין פוליטיות” מנטרלות את היכולת של העובדים להיאבק נגד שלטון ששם לו למטרה לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם. למשל הממשלה יכולה ליזום הצעת חוק המגבילה או מבטלת את זכות השביתה, כיוון שחקיקה כזו לא פוגעת באופן ישיר בתנאי עבודתם של העובדים, יותר להם לשבות רק שביתה “מעין פוליטית”, שביתת מחאה קצרה של מספר שעות. וכיוון שזכויות חברתיות הכוללות זכויות עובדים לא הוכרו על ידי בית המשפט העליון כזכויות יסוד חוקתיות הנגזרות ממושג כבוד האדם, חוק כזה גם כנראה לא יייפסל על ידי בית המשפט כבלתי חוקתי. 

הדבר קריטי יותר כאשר באותה מדינה מושלת ממשלה ששמה לה למטרה “לשבור את העבודה המאורגנת” ו”לפרק את מדינת הרווחה”. על ידי הבחנות משפטיות אלו העובדים מנוטרלים לחלוטין מלנקוט אמצעי מאבק אפקטיביים על מנת לשמור על זכויותיהם. וכך בתהליך מתמשך שבו המערכת המשפטית מפרקת את העובדים מאמצעי המאבק האפקטיביים שלהם ניתן להחלישם עד שלבסוף גם אם תהיינה עילות לגיטימיות לשביתה שהיא כלכלית גרדיא לא ייוותרו עובדים מאורגנים שיוכלו לשבות. וכך במידה רבה מגויס “שלטון החוק” והמשפט לטובת המדינה ולקוחותיה בעלי ההון.

דוגמה נוספת להטייה האידיאולוגית של המשפט  ולהתגייסותו לטובת הסדר הניאו ליברלי ניתן למצוא בפסק דין שניתן השבוע בבית המשפט העליון. בפסק דין זה דחה בית המשפט העליון עתירה שביקשה לקבוע שהקיצוץ בקצבאות הזיקנה ב”תכנית החירום הכלכלית משנת 2002″ הוא בלתי חוקתי ועל כן יש לבטלו. העתירה טענה כי הקיצוץ בקצבאות פוגעת בזכותם של זכאי הקצבה לכבוד, לקניין ולביטחון סוציאלי, המוגנות על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עופר סיטבון באתר “יסוד” מנתח ניתוח מעניין את דברי נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק שכתב בפסק הדין כך:

“ לאחר שבחנתי את חוק תכנית החירום הכלכלית הגעתי למסקנה כי תכליתו, ככל שהיא נוגעת לקיצוץ בקצבאות הזקנה, היא ראויה. התכלית הינה מניעתו של משבר כלכלי חמור. המשיב [שר האוצר] מסר בתגובתו נתונים על גודל הגירעון הממשלתי ועל החשש מפני האצת הגידול בחוב הממשלתי. אכן, קיומו של חוב טופח עלול לפגוע ביציבותה הפיננסית של מדינת ישראל בטווח הקצר, ולגרום להגדלת נטל המס או האינפלציה בטווח הארוך… במצב דברים זה, הבראת המשק היא חשובה לשם שמירתו של המבנה החברתי, אשר מבקש בתורו להגן על זכויות האדם. ודוק: התכלית הראויה אינה מצויה בחסכון הכספי כשלעצמו… הבראתו של המשק ומניעתו של משבר פיננסי הם שמבססים בעניין שלפנינו את התכלית הראויה. אכן, במצב של משבר כלכלי תתקשה מדינה להגן על זכויות האדם. מצב זה מבקש חוק תוכנית החירום הכלכלית למנוע… אינני סבור כי הנזק שנגרם לזכות הקניין של מקבלי קצבת הזקנה עקב הקיצוץ בה אינו עומד ביחס סביר לתועלת הצפויה לחברה מהקיצוץ בה, וזאת לנוכח המשבר החמור אליו עלולה היתה להיקלע מדינת ישראל”.

אפילו נתניהו לא יכול היה לנסח את זה טוב יותר.

כנראה שיעניין אותך גם: