• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא עו"סים טובה

המאבק הנוכחי הוא בגדר בשורה מרעננת, אך נקודת המוצא המוסרית שלו זקוקה לחידוד. עובדים סוציאליים אינם מסכנים אלא מנוצלים, ולעבודה הסוציאלית תפקיד בבניית רשת ביטחון סוציאלית אוניברסאלית
מני מלכה

מאבק העו”סים אמנם נועד לקדם תביעות פרטיקולאריות לשדרוג שכרם ותנאי העסקתם, אך הוא גם מעמיד במבחן את יכולה של העבודה הסוציאלית לממש את תפקידה וייעודה האוניברסאלי כסוכן של שינוי חברתי. מצד אחד, המאבק יוצר תפיסה של הרווחה כ”לשכת סעד” ומקדם רושם של מסכנות, הן ביחס לעובדים הסוציאליים והן ביחס ללקוחותיהם. מן הצד האחר, הבולט פחות, מועבר בו מסר של התנגדות להפרטה ותביעה להחלת שיפור התנאים גם על עובדי עמותות. בשונה מהתפיסה הראשונה, זוהי תפיסה אוניברסאלית של רווחה המסבירה את מקור הבעיה בניצול על בסיס יחסי כוח: ניצול של החזקים את החלשים, של העשירים את העניים ושל המעסיקים את העובדים, ביניהם העובדים הסוציאליים ודורשי השירותים הסוציאלים.

הפגנת המחאה הגדולה מול משרד האוצר, 07.03 צילום: Nael Butto מתוך עמוד הפייסבוק של מאבק העו"ס

העברת כובד המשקל מרטוריקה של סעד ומסכנות לסוגיות של זכויות חברתיות וצדק חברתי מתבקשת, אך היא איננה כה פשוטה. עו”סים מצויים בקונפליקט נאמנות מתמשך בין לקוחותיהם ובין החברה והמדינה והם משמשים על פי רוב כנציגים וכמסנגרים שלה. היות שהמעסיק העיקרי שלהם היא המדינה (גם אם התשלום מתבצע דרך עמותות) הם פועלים להשגת שקט יחסי ולשימור הסדר החברתי הקיים. פעולת השימור מבוססת על ערכים ניאו-ליברליים של אחריות אישית ובחירה חופשית: עו”סים מחונכים ללמד את לקוחותיהם כי בעיותיהם נובעות מ”סדרי עדיפויות לקויים”, שאם רק “יגלו את כוחותיהם” אז השמיים הם הגבול וכי אדם הוא תוצר האישיות של עצמו ולא של הסדר החברתי.

אך יש לכך מחירים. עם הפיכתם לבלם זעזועים חברתי ניאו ליברלי, עובדים סוציאליים היו לחומה אנושית שנבנתה בחזית חברתית. יותר מתמיד ובקלות רבה מידי הם הפכו ל”מואשמים הסדרתיים” של החברה הישראלית. הם הראשונים לספוג ביקורת כשהשלכות קיצוניות של בעיות חברתיות, כמו למשל במקרי רצח במשפחה והתעללות בילדים, מגיעות לתודעת הציבור הרחב ומוציאות אותו מאדישותו.

המאבק הנוכחי מתממש משום שהגיעה שעת התפכחות, בה מגלים העובדים הסוציאליים כי המדינה שהפקירה את לקוחותיהם מפקירה כעת גם אותם. מדובר בהזדמנות יוצאת דופן להפר את חוזה השתיקה הממושך בין העובדים הסוציאליים למעסיק העיקרי, המדינה, ולמימוש ייעודה של העבודה הסוציאלית כסוכנת של שינוי חברתי. אך לשם כך נדרשת הכרעה ברורה יותר במסרים ובמגמות סביב שלושה מרכיבים של המאבק: הסיבות לדרישה להעלאת השכר; תפקיד לקוחות העו”ס, אופן הצגתם והזיקה שלהם למאבק; וחלקה של העו”ס בהובלה וניהול של מאבקים חברתיים בישראל.

הפרובלמאטיות העיקרית של אופן הצגת הטיעון העיקרי למאבק נגזרת מהצגתם של העובדים הסוציאליים כמי ש”עו”סים טובה” בכך שהם בוחרים את המקצוע, ככאלו שמקריבים את עצמם למען הכלל ומלאכתם היא מלאכת קודש. גם אם מדובר ברטוריקה של רחמים המגייסת את דעת הקהל, הרי שמסרים אלו מדגישים את העבודה הסוציאלית בנוסח הפרטיקולארי שלה: לסולידאריות חברתית ומתן סיוע יש לגיטימציה רק במקרים של גילוי מסכנות והוכחת נזקקות.

כדי להיחלץ ממלכודת זו יש לחדד את נקודת המוצא המוסרית של המאבק. לא עוד מסכנים, או “עו”סים טובה”, אלא שחקנים חברתיים שנאבקים על זכויות חברתיות שמימושן עומד בזיקה ישירה לתנאי שכר הוגנים ומעוגנים. עובדים סוציאליים אינם מסכנים אלא מ-נו-צ-לים ולכן עליהם להיאבק כנגד ניצול במופעיו השונים. הציבור הרחב חייב להתוודע לתפקידה של העבודה הסוציאלית בבנייתה ותחזוקתה של רשת ביטחון סוציאלית אוניברסאלית.

הומלסים. צילום: cc by-ifmuth

יחסי העו”ס עם מקבלי השירות

הפרובלמאטיות בהצגת לקוחות העבודה הסוציאלית, נוצרת בעקבות מסרים שנועדו ליצור תחושת אשמה ונקיפות מצפון אצל קברניטי המדינה ואזרחיה: כיצד יוכלו המסכנים והנזקקים, בין אם מדובר בנשים מוכות, ניצולי שואה או אוכלוסיות רווחה אחרות, להמשיך להתקיים כשהשירותים השונים מושבתים? בכך הופכים הלקוחות לכלי מיקוח ומוצגים כאנשים תלותיים חסרי כל וקול. כדי לשנות דימוי שלילי זה, יש לדבוק בתפיסה שונה בתכלית, הן של הלקוחות והן של מערכת היחסים עובד-לקוח.

כפי שלומדים בכל בתי הספר של העבודה הסוציאלית, הלקוחות צריכים להיות שותפים פעילים במאבק. לא עוד כלים בלוח שח-מט. במקום לסגור את הלשכות ולמנוע מסטודנטים לעבודה סוציאליים מפגש עם הפונים שלהם, אפשר וצריך ליזום מפגשים עם הלקוחות ולשוחח איתם על ה”מצב”. מי שצריך כעת לעמוד למשפט על “סדרי עדיפויות” לקויים הם הממשלה וקברניטי המדינה. הצטרפות לקוחות העבודה הסוציאלית למאבק זה, פירושו ערעור הסדר החברתי בסדר גודל שאולי לא ידענו כמותו.

המאבק הנוכחי הוא בשורה מרעננת. בתוכו מתגלה העבודה הסוציאלית לא רק כמקצוע של “עבדים” סוציאליים אלא גם ובעיקר כעובדה סוציאלית. בסדר מופתי צומחת לה מחאה חסרת תקדים ובה מתבררים כוחה ועוצמתה של העבודה הסוציאלית. עו”סים חונכו לאורך השנים ללמד את הלקוחות כי “יש להם כוחות” ולמרבה הפלא הם כעת מיישמים עקרון זה על עצמם. הנה כי כן, יש בכוחה של העבודה הסוציאלית להוציא לרחוב עשרות אלפי מפגינים וליצור חוסר נחת בקרב מאות אלפי אזרחים. אך דווקא יכולת אדירה זו מעלה את השאלה, היכן הייתה העבודה הסוציאלית עד כה ולאן מועדות פניה. במסגרת התמקצעות והתמסדות המחאה בישראל, מאבקים חברתיים מופקדים בידי עמותות שונות שמשוחררות משליטת הממסד, אך ללא יכולת ממשית להפעיל לחץ בסדר גודל שכזה. המאבק הנוכחי מראה כמה כוחה הממוסד של העבודה הסוציאלי חשוב למחאה ומדגיש כמה עוצמתו הייתה חסרה במאבקים חברתיים של השנים האחרונות.

המאבק לאן

השאלה האם מדובר בדמי שתיקה או בשינוי היסטורי תוכרע בין השאר באיזון שייווצר בין שתי קבוצות שחתומות על התעוררות המאבק. הראשונה היא המנהיגות הוותיקה שנציגיה, על פי רוב, הם אנשי איגוד העובדים הסוציאלים והיא מזוהה עם הסתדרות העובדים. לקבוצה זו יש את המפתחות ואת הכוח המוסדי והמאורגן להפליא להשבית, לסגור, ולשבש את סדר היום הציבורי. מטבע הדברים זו קבוצה שמרנית יותר ומטרותיה העיקריות הם מאבק מקצועי שתכליתו שיפור תנאי העסקת העובדים.

הקבוצה השנייה היא המנהיגות הצעירה והתוססת. מדובר בסטודנטים ועובדים צעירים שצמחו והתחנכו על ברכיה של עבודה סוציאלית ביקורתית שאיננה מהססת לבוא בחשבון עם הסדר החברתי הקיים ועם נשאיו. אלו יזמו והקימו תנועות כמו עתידנו, עמותא ועו”סים שינוי ומקדמים את הפאן החברתי של המאבק. איזון ראוי בין שתי הקבוצות הללו יאפשר מימוש ייעודה של העבודה הסוציאלית כסוכן של שינוי חברתי. ניתוב המאבק לסוגיית העלאת השכר ותנאי שיפור ההעסקה של עו”סים בלבד, פירושו כי מדובר בעסקה של דמי שתיקה. שתיקה שתיגזר על העובדים הסוציאליים גם ל-17 השנים הבאות.

הכותב הוא עובד סוציאלי במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בבאר שבע, סטודנט לתואר שלישי ומלמד במחלקה לעבודה סוציאלית על שם שפיצר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

כנראה שיעניין אותך גם: