לא רק כדורגל (2)
נסתיים השליש הראשון בעונת הכדורגל הנוכחית, אחת הגרועות הזכורות לי, והחלטתי לעשות סיכום בינים קצר. בישראל המופרטת לעייפה אחד הענפים שהופרטו היה הכדורגל. במקום מרכזים פוליטיים (הפועל, מכבי, ביתר) אנשי עסקים מוכשרים בעיני עצמם קנו קבוצות והביאו את בשורת הניהול המקצועי. איזה מקצועי ואיזה נעליים. השנה בכלל מומחי העסקים העלו את הרעיון המדהים של פיזור המשחקים על פני ארבעה ימים, כל משחק בפני עצמו, ושידור חמישה מתוך ששת המשחקים. כאשר בשבת משודרים בתשלום שלושה משחקים. כל אוהד כדורגל ממוצע היה אומר זה לא ילך, אבל מומחי השיווק חשבו שתשלום של שישה שקלים למשחק הוא סביר ולכן ינהרו מאות אלפים ואז יהיה כסף והכל יהיה בסדר.
רק מה לא לקחו בחשבון את האופי של המשחק, המסורת שלו, ההרגלים של האוהדים ועוד, ופשוט נכשלו כישלון חרוץ. אילו זה היה רק כשלון כלכלי, לזה אנחנו רגילים, זה לא היה כל כך נורא. אבל הכשלון הוא גם כשלון שהשפיע על איכות המשחק, הרמה ירדה להפליא, נבחרת ישראל מתדרדרת בדרוג העולמי, אבל העיקר שאנשי עסקים מנהלים את הליגה, ולא אותם פוליטיקאים מושחתים.
למה הדבר דומה? לאנשים שלא מבינים בחינוך, ראו כל הוועדות המציעות היום רעיונות, אבל מצויים בעולם העסקים וחושבים שהם מומחים לכל דבר. לדעתם מכירת גבינה היא כמו כל דבר אחר , אם מערכת החינוך תראה כמו גבינה שווצרית על תתפלאו. כך גם בנוגע למערכת הבריאות. כדי להוכיח את יכולתם הם יצהירו לפני על חשיבות האיכות, וכאשר זו תרד ינפנפו בידיהם ויתרצו בק”ן טעמים למה כולם נכשלו והם הצליחו.
יש למערכת החינוך לאן לשאוף, בעוד תוצאות המבחנים המשווים מדרגים אותנו באיזור המקום השלושים, נבחרת הכדורגל מדורגת בסביבות המקום החמישים. בסוף נשכנע את עצמנו שכל העולם אשם והמקום בו אנחנו נמצאים הוא הפיסגה.


