למה בחינם אם אפשר לשלם
לפני יומיים כתב כאן איציק ספורטא (“למחלקים הידד”) על מצג השווא של תחרותיות העומד בבסיס מדיניות ההפרטה של מדינת ישראל. מתוך אמונה עיוורת שמה שמנוהל ע”י המגזר הפרטי הוא בהכרח טוב ויעיל יותר ממה שמנוהל ע”י המגזר הציבורי, מעבירה המדינה מידיה נכסים ופרוייקטים על מגש של כסף לידיהן של חברות פרטיות ואנשי עסקים. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו פרוייקטים כמו הפרטת ייצור החשמל, סלילת כביש חוצה ישראל והקמת הרכבת הקלה נעשים בתמורה לערבות המדינה לרווחיהם של המשקיעים ללא התחייבות מצד האחרונים לתמורה הולמת בדמות יעילות, מתן שירות במחירים נמוכים ויצירת מקומות עבודה.
דוגמא נוספת להתנהלות כלכלית המבכרת את המגזר הפרטי, היא
המעבר לשימוש בתוכנות קוד פתוח במשרדי הממשלה עליו החליטה ממשלת ישראל כמו גם ממשלות רבות אחרות בעולם (ארה”ב, פינלנד, צרפת, גרמניה, ברזיל, תאילנד, טייוואן וסין) נועד כדי לפתוח לתחרות את שוק התוכנה הנתון ברובו לשליטתם של מונופולים, ולעשות זאת בעלויות אפסיות כמעט, תוך יצירת שיתופי פעולה חוצי גבולות ושמירה על מעבר פתוח של מידע. תוכנות המופצות תחת רשיונות קוד פתוח ניתנות לשימוש בחינם והקוד שמאחוריהן נשאר חשוף בפני מתכנתים אחרים, אשר יכולים לעשות בו כרצונם (בהתאם לתנאי הרשיון). שיטת ההפצה הזאת מעודדת יצירת קהילות של מפתחים (רבים מהם פועלים גם בארץ) שחולקים ביניהם ידע ושוקדים על שיפור התוכנות. באתר
צפוי היה כי תירוש, שנמצאת בימים אלה במשא ומתן עם מורי החינוך העל-יסודי, אשר מוכנים לוותר על גמולי ההשתלמות שלהם ועל חלק ממשכורתם כדי שיוכלו למנוע את פיטוריהם של 2000 מחבריהם, תנהג כמי שמודעת למשבר התקציבי בו נתון משרדה ותעדיף את המעבר לשימוש בתוכנות קוד פתוח. תוכנות, אשר מלבד חסכון כספי משמעותי, נושאות גם ערך מוסף בדמות יצירת תעסוקה לאנשי תוכנה מקומיים (בברזיל למשל, מכשירים מאות מתכנתים אשר יועסקו בחברות ממשלתיות לפיתוח תוכנה בקוד פתוח). אבל במדינה שבה מתעמרים בעובדי המגזר הציבורי ובמקביל מוכנים לתת ערבויות כספיות לחברות מסחריות, מעדיפים גם פתרונות תוכנה פרטיים ויקרים.
ישראל בלכמן סטודנט לתואר שני בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב ובעל האתר “מעקב חינוך” בו פורסם המאמר לראשונה.


