השירים בספרה הראשון של סיון שיקנאג’י, ״מאין לך אהבת החורף הזאת?״ (הוצאת פרדס, 2015, עורך: ערן צלגוב), מופיעים ברצף כרונולוגי שמלווה אירועים אמיתיים, מהחיים, אירועים פרטיים. וכשאני מתקדמת ברצף, הלב שלי נשבר לאט, כי אפשר להבין לאן זה הולך, ואיך זה יגמר, אמא שלה תמות בסוף.
בקריאה ראשונה של הספר לא יכולתי להפסיק לבכות, אבל המשכתי לקרוא עד הסוף, מעבר לטשטוש הדמעות. השימוש בחומרים האישיים האלה, כרוך בחשיפה גדולה כל כך, כמה אומץ צריך. אבל דרושה גם עדינות, וחוכמה רבה, משום שהחומרים הם משפחתיים, אישיים, הם של הגוף, של הבית, של גוף שאינו של הכותבת, אבל קרוב כל כך, הכי קרוב שיש. וסיון שיקנאג’י מצליחה לשמור על איזון כל כך עדין ויפה בין יופי לכאב, זה האישי שטבוע בהם. היא מצליחה גם לראות החוצה, את החיים שמתחוללים בין כה מחוץ לבית החולים.
אבל זה לא ספר רק על טרגדיה משפחתית של אובדן אם, זה ספר שממוקם כאן, במקום הזה, ובעכשיו, במציאות, העיניים פקוחות אל הסביבה, לרגעים אפילו הרגשתי כאילו הטרגדיה הפרטית היא גם הטרגדיה הכללית, או אולי היה משהו בספר שגרם לי לעצור רגע ולחוש בושה נוכח איך שאנחנו חיים, איך שאנחנו חיים כאן, במובן הכללי – כאילו רק במקומות טרגיים ונוראיים כאלה הדברים נראים כל כך פתירים ומיותרים, וגם במובן הפרטי, שלי, אני ואמא שלי.
סיון שיקנאג’י כותבת על השכנים בבית החולים, על האינטימיות שנוצרת עם אנשים זרים, שהופכים בעל כורחם לשותפים לרגעים הכי פרטיים.
השירים מעבירים אותי דרך כל המדורים, דרך כל הרופאים, האחיות, מהאשפוז ועד הפרידה. אני נכנסת אל חדר הבדיקות ונמצאת בחילופי המשמרות, אלה של האחיות ואלה של המשפחה.
סיון שיקנאג’י מנסה לדבר בשם אמא שלה, שכבר לא מדברת, בגלל מצבה, היא מבקשת לדבר בשם אמא שלך, לדבר בשם כל האמהות וכל הבנות שנאלצות להיפרד.
בחלק הרביעי מבין חמשת יחידות הספר, מופיע מחזור שירים בשם ״J’accuse״.
סיון כותבת כתב אישום, כנגד הרופאים המטפלים שפגשה בבית החולים. השירים האלה מדברים בשפה מעט אחרת משאר השירים שבספר, הם משוחררים יותר במובן מסוים, וכתובים בשפה קשה וישירה מאוד. ויש בהם הרבה כוח, סיון מעמידה מולם מראה, מדגישה את הפרטים שאולי פספסו בדרך, בתור מי שעובדים בתעשיית החיים. היא חוזרת ושואלת את הצוות הרפואי, זוכר אותי? את זוכרת אותי? כשהיא יודעת שאין סיכוי ש”רופא סלקציה” במיון או “האחות המחפשת את עצמה בהשתקפויות” יודעים מי היא, או זוכרים במה מדובר.