מדוע טעו הכלכלנים?
במגזין של ה”ניו יורק טיימס” מתפרסם השבוע מאמר ארוך מאד (11 עמודים) של פול קרוגמן, בעל טור בעיתון וחתן פרס נובל לכלכלה, שכותרתו “How Did Economists Get It So Wrong?”. (תודה לתאיר על הקישור).
במאמר מנסה קרוגמן להסביר מדוע כל כך הרבה כלכלנים טעו בחיזוי המשבר הכלכלי העולמי. כיצד השתלט על הדיסציפלינה הכלכלית עיוורון לעצם אפשרות התרחשות כשלון קטסטרופאלי בכלכלת השוק. קרוגמן מצטט את דבריהם של כלכלנים בכירים, חלקם חתני פרס נובל לכלכלה כגון רוברט לוקאס מאוניברסיטת שיקגו, שטענו זמן קצר לפני תחילת המשבר ש”תופעת המשברים הכלכליים נפתרה”.קרוגמן וברד דה לונג, פרופ’ לכלכלה מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שכתב על כך בנפרד, שותפים לתזה אודות “ההתמוטטות האינטלקטואלית” של אסכולת שיקגו בכלכלה.
לדעת קרוגמן הכשלון של הדיסציפלינה הכלכלית נובע מכך שכלכלנים כקבוצה, טעו לחשוב שנוסחאות מתמטיות אלגנטיות הן האמת.
עד למשבר הכלכלי הגדול בסוף שנות העשרים בארצות הברית, כלכלנים אחזו באמונה שהקפיטליזם הוא מערכת מושלמת, אולם לא ניתן היה לאחוז בהשקפה הזו יותר לנוכח ההמונים המובטלים בשנות המשבר הכלכלי הגדול בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים בארצות הברית. אולם עם חלוף המשבר והשנים כלכלנים התאהבו מחדש בתמונת העולם הכלכלית שבה אנשים הם יצורים רציונאליים הפועלים בשווקים מושלמים, תמונה שאותה ניתן לתאר במשוואות מתמטיות מתוחכמות. חלק מהשינוי נבע מהרוחות הפוליטיות המשתנות, מהתמריצים שניתנו לכלכלנים על עבודתם וכן מהאפשרות שניתנה לכלכלנים להפגין את היכולות המתמטיות שלהם.
אולם התמונה הרומנטית והסטרילית הזו מנעה מהכלכלנים לראות את כל מה שעלול להוביל למשבר. הם התעלמו מהמוגבלות של הרציונאליות האנושית שמובילה לעיתים לבועות ולהתפוצצותן, לבעיות של מוסדות שאינם מתפקדים, לנחיצות ברגולציה, לחוסר השלימות של שווקים, בעיקר שווקים פיננסיים, בקיצור, כל הגורמים היכולים לגרום לכלכלה להתרסק בפתאומיות.
כלכלנים צריכים ללמוד להכיר בהתנהגות אי רציונאלית ולא ניתנת לחיזוי, להכיר בחוסר השלימות של השוק וללמוד ש”שתיאוריה כלכלית אלגנטית של כל דבר” רחוקה מאד מאיתנו.
במאמר קרוגמן סוקר סקירה היסטורית מקיפה את התפתחות המחשבה הכלכלית ועומד בעיקר על חשיבות תורתו הכלכלית של ג’ון מיינרד קיינס, שחש בוז כלפי שווקים פיננסיים שלדעתו היו מונעים על ידי ספקולציה לטווח קצר והתעלמו מהמרכיבים היסודיים של הכלכלה, תורה שקראה להתערבות ממשלתית בשעת משבר כלכלי.
במקרו כלכלה, קרוגמן מבחין בין שתי אסכולות בארצות הברית: כלכלני “המים המלוחים” – כלכלנים השייכים למוסדות אקדמאיים בחוף המזרחי והחוף המערבי של ארצות הברית, לבין כלכלנים של “מים מתוקים” – כלכלנים השייכים המלמדים במוסדות אקדמאיים במדינות במרכז ארצות הברית, הכוונה בעיקר לאוניברסיטאות שיקגו ומינסוטה. כלכלני המים המלוחים הם בעלי נטיות קיינסיאניות בכל מה שקשור למשברים כלכליים, לעומת כלכלני המים המתוקים שהם בעלי אוריינטציה ניאוקלסית המתייחסים לתורה של קיינס כשטויות. קרוגמן המלמד באוניברסיטת פרינסטון בניו ג’רסי, שייך לכלכלני המים המלוחים, הסבורים ששווקים פיננסיים רחוקים מאד משלימות והם נתונים להשפעת ההתנהגות הלא רציונאלית של ההמון, כלכלני מים מלוחים וקרוגמן גם אוחזים באמונה שכלכלה קיינסיאנית היא בעלת תובנות עמוקות ונכונות בכל מה שקשור למשברים כלכליים ופתרונן באמצעות התערבות ממשלתית.
יש דברים נוספים שקרוגמן כותב עליהם שלא הזכרתי.
לנוכח השממה של הדיון התקשורתי והאקדמי הכלכלי בישראל, שבה רוב הכלכלנים למרות שהם חיים לחופי מים מלוחים אוחזים באידיאולגייה של כלכלני מים מתוקים, שווה לקרוא את קרוגמן שיש לו כשרון יוצא מן הכלל להסביר סוגיות כלכליות מורכבות באופן פשוט, מעניין ואירוני.


