מדלגים על הפריפריה בדרך לתל אביב

תוצאות הבחירות זכו לתגובות רבות שאפשר לרכז תחת הנוסח הבוטה “איך אנשי הפריפריה הצביעו שוב למי שדופק אותם”. אך זוהי טענה שנובעת מתסכולי לב, הרבה יותר מאשר מנתונים אמפיריים.

מי שחי בפריפריה הדרומית, כמוני למשל, יכול לראות היקפים רחבים של השקעה בתשתיות פיזיות, שלא החלו בממשלות הליכוד האחרונות, אבל בהחלט התחזקו בעת כהונתן: פרויקט המעקפים התחבורתיים של באר שבע הושלם וכעת מקודם המשך חוצה ישראל לצומת הנגב, הרחבת הכביש המרכזי באשכול, הכביש לערד ועוד. רכבת ישראל הגיעה לנתיבות, והבנייה בשדרות, בקרית גת ובאזורים אחרים, בשיאה. השקעה זו מצטרפת להשקעה מיוחדת באזור עוטף עזה, בהטבות מס, במיגון ובתקציבי המועצות האזוריות.

אז אם כל כך טוב, מה רע? התשובה נמצאת בנתונים החברתיים. א/נשי הפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות סובלים מתשתיות חברתיות לקויות ביותר. אנחנו חיים, סטטיסטית, פחות, וזוכים לשירותי רפואה לקויים, באיכות ובכמות. אנחנו זוכים לחינוך דל, ולהשקעה נמוכה בתלמידים ובמסגרות חוץ מוסדיות. הזדמנויות התעסוקה מעטות מדי והשכר נמוך בהרבה מהשכר במרכז הארץ. וגם התחבורה הציבורית איננה יעילה ולא מהווה חלופה אמיתית לרכב פרטי.

הכשל נעוץ במודל המדיניות: ההשקעות הרחבות בתשתיות הפיזיות ממשיכות את התפיסה של תכנון מרכזי, המדלג מעל האינטרסים של תושבי הפריפריות. כעת המרכז יכול לעקוף את באר שבע, דימונה וירוחם, בדרך לאילת, לייצר עוד רווחים לרשתות בינלאומיות וארציות, ולקבל עובדים זולים הישר לתל אביב (המקום היחיד הזוכה לקישור סביר, כאילו כל רצוננו הוא להגיע לתל אביב ותו לא).

התכנון המרכזי והרפרנס המתמיד למרכז זוכה לאינספור מופעים. אחד האחרונים היה שיווק מסיבי של שכונת “כרמי גת”, במסגרתו נמדד מרחק הנסיעה לתל אביב, הוזכרה השוואה למודיעין ודובר על “איכות חיים”. דבר אחד “נשמט” בפרסום: העובדה שמדובר בשכונה של קרית גת.

על מנת לשנות את כיוון ההזדמנויות, יש לבנות מודל המחזק את התשתיות החברתיות-כלכליות המקומיות והאזוריות. מודל כזה יתמקד, למשל, בהשקעה במרכזים עסקיים בתוך הערים ויפתח יזמויות ועסקים קטנים, על חשבון שפיכת מיליארדים בהטבות לחברות ענק שלא מביאות לתעסוקה איכותית. מודל כזה ישקיע במוסדות חינוך מעולים וייחודיים, שיוכלו לאפשר לרופאים ואחיות (המתומרצים בהתאם) להישאר במוסדות הרפואיים הפריפריאליים. המודל יקדם תחבורה ציבורית מעולה, שתביא גם לקישוריות אזורית וגם יפתח נתיבים לערים נוספות, מחוץ לגוש דן.

רק השקעה מתמידה בכיוון כזה יכולה לחלץ את ישראל מהתכנסות לכלכלה מרכזית וריכוזית המתנהלת באופן חד-ממדי וגיאוגרפי, ומקיימת פריפריה כמתוך אילוץ, במקרה הטוב, וכעתודות עבודה זולות, במקרה הרע.