מי שסבור שהמלחמה היא גיהינום

אני רוצה להתייחס בדברים ההתחלתיים הללו, שמסייעים לי להקל מעט את תחושת הבחילה שני חש מאז אתמול, רק להפגנות תושבי רצועת עזה ותגובת ישראל ברצועת עזה, אני לא דן בשאלות הלא פחות חשובות על אחריותה או אי אחריותה של ישראל למצבם של תושבי רצועת עזה, או על מי מוטלת האחריות למצב המלחמה שבין שלטון החמאס לישראל, או האם ניתן היה למנוע את מה שהתרחש. אני דן כאן רק בשאלה הצרה יותר על מה שהתרחש אתמול בהפגנות שאורגנו על ידי החמאס ותגובת ישראל.

הדיון על אודות כללי התנהגות במלחמה או בפעולות לחימה היא שאלה מרכזית בדיון על מוסר במלחמה. מי שסבור שהמלחמה היא גיהינום ומותר לעשות הכל על מנת להביס את הצד השני, למשל כמו שרת המשפטים איילת שקד שהעלתה לפייסבוק שלה לפני מינוייה לשרה מאמר התומך בהרג המוני של פלסטינים, או כאלה הסבורים שאין בעיה למשל להפציץ אוכלוסייה אזרחית מן האוויר, עבור אנשים אלו אין כל צורך בהצדקת פעולות הצבא אתמול, מבחינתו אתמול היה יום גדול לשלום שבו הבסנו את אלו הקמים להשמידנו, אולם מי שסבור שגם במלחמה יש לפעול באופן מוסרי ושיש ערך לכללי המשפט הבינלאומי (כללי המוסר במלחמה מכונים Jus in bello), צריך לשאול את עצמו האם הצבא נהג על פי כללים אלו.

אחד הכללים המרכזיים של מלחמה צודקת הוא ההבחנה בין לוחמים לאזרחים שבהם חל איסור לפגוע, או לפחות שיש להימנע ככל האפשר מפגיעה בהם. על פי נתניהו ואחרים, כל המפגינים הם בגדר לוחמים שיש לפגוע בהם, האם אכן המפגינים ליד הגדר הם לוחמים, וגם אם נניח שהם נכללים תחת קטגוריית ביניים בין אזרחים ללוחמים עדיין חלים עליהם כללי המלחמה.

כלל חשוב אחר של התנהלות מלחמתית, הוא דרישת המידתיות (Proportionality). דרישת המידתיות קובעת שהנזק (הרס, הרג ופציעות) צריך להיות פרופורציונלי למטרה שמעוניינים להשיג, ושיש לצמצם עד למינימום את ההרס והנפגעים בנפש. מטרת ההגבלה הזו היא להגן על כל מי שמעורב במעשה המלחמה מהרס וסבל מיותר. על צד במלחמה, או בפעולות מלחמה, נאסר להרוג את הצד השני אם הוא יכול להשיג את אותה מטרה למשל רק על ידי פציעתו. מכאן יוצא שבשימוש באמצעי לחימה יש לפעול רק באותם אמצעים ובדרכים הגורמים כמה שפחות נזק. האם זה מה שקרה אתמול? האם הרג של 59 פלסטינים ופציעה של מעל אלף שלש מאות מהם היה הכרחי ומוצדק?