מקסם השווא של אריה דרעי

ככל שמתקרב מועד הבחירות כך נשמעים יותר ויותר קולות בקרב אינטלקטואלים ופעילים מזרחים הקוראים לתמוך בש”ס בהנהגתו של אריה דרעי. את ההסבר לתמיכה זו סיפק סמי שלום שטרית בטורו האחרון ב”הארץ“: “איש לא יכול להתעלם מהתפנית שמחולל דרעי בכל יום לכיוון כלכלי־חברתי מובהק, וממפגשיו עם מזרחים בעלי תודעה פוליטית כלכלית־חברתית ומדינית, התומכת בהסדר שלום עם הפלסטינים”, כתב. “רבים מחברי מצהירים בגלוי על תמיכתם בו ומתרגשים מכל התבטאות חברתית שלו. בכך ברור לכל שהוא הולך ומשתחרר מכבלי מועצת החכמים”. צפי סער פרסמה באותו גיליון מאמר המציג עמדה לפיה פמיניסטיות אשכנזיות התומכות במרצ ופמיניסטיות מזרחיות התומכות בש”ס פשוט מבינות פמיניזם אחרת. האפשרות שמרבית הפמיניסטיות המזרחיות, מתוך הפמיניזם המורכב שהן מציעות וממנו צמחו, דווקא מתנגדות לש”ס, כלל לא הועמדה כאופציה.

למרות שאותה קבוצת “מזרחים בעלי תודעה פוליטית” או פמיניסטיות בעלות סדר יום אחר מורכבת מהאינטלקטואלים והפעילים שנמנים על הביקורתיים ביותר בארץ, כשמדובר באריה מכלוף דרעי ביקורת זו נזנחת בלב שלם ונפש חפצה. אינני יודעת מהו קסמו של דרעי המעוור כך את עיני חבריי, אך ככל שעוברים הימים דוחק בי הצורך לבקש מהם לעצור רגע ולהבין – זה לא שאתם הופכים את דרעי לפמיניסט, זה יותר שבאמצעות חבירה אליו אתם משרתים את סדר היום השמרני והשוביניסטי שלו.

שלא תהיה טעות – תמיכה בדרעי היא קודם כל תמיכה בממסד פטריארכלי. הפטריארכליות אינה טעות במסגרת תפיסתו של דרעי, משהו שולי שנוכחותה של עדינה בר שלום, למשל, תסייע להפיג, ממש כפי שהעוני אינו תוצר לוואי בלתי רצוי של המדיניות הכלכלית של ביבי נתניהו. להיפך. התפיסה לפיה תלמידי חכמים, היינו גברים העוסקים בלימוד תורה, הם קבוצת האוכלוסייה החשובה ביותר בחברה, היא לב-לבו של השיח החרדי בכלל, ושל ש”ס בפרט. התפיסות החברתיות של ש”ס אינן מכוונות לשינוי רדיקאלי של פני החברה אלא להשבת עטרה ליושנה, והשבת העטרה ליושנה משמעה ראשית כל הכתרת ההנהגה הרבנית הגברית המזרחית בכל הכתרים הראויים, תוך קבלת ההירארכיה החברתית והמגדרית הכרוכה בכך.

כהיסטוריונית, אני ממליצה להעיף מבט אל מצב העניינים בזמנים שבהם העטרה עמדה על כנה. ניתנת האמת להיאמר, עבור נשים ועניים זה לא היה להיט. במזרח אירופה כמו גם במזרח התיכון, החברה היהודית הקהילתית, המונהגת על ידי הממסד הרבני, הייתה חברה פטריארכלית שבה הברית בין עשירים לרבנים הכתיבה את מהלך חייהם של חבריה. למעשה, הלאומיות קנתה לה שביתה בקרב המוני יהודים ברחבי העולם לא מעט בשל כשלונן של הנהגות רבניות לטפל בבעיות העוני ולהציע תקווה לנשים. כשלונה של הלאומיות בעידן הנוכחי מהדהד את כשלון הקהילות של המאה ה-19 – הפערים בין עשירים לעניים גדלו, העשירים התנערו מאחריות חברתית כלפי יתר חלקי החברה, ונשים אינן מוגנות מפני פרקטיקות פטריארכליות של התקפות והטרדות מיניות, הדרה לשוליים הכלכליים ועוד.

ומה עתה? איזה תיקון מציעה ש”ס לתחלואי החברה? על מנת להיות אלטרנטיבה אמיתית לציונות עליה להתמודד עם האתגרים שבעטיים הציונות הפכה לאפשרות העדיפה עבור רוב היהודים, ועליה להציב תוכנית חברתית אמיתית שתתקן היכן שהלאומיות קילקלה. אך האם יש לנו הוכחה כלשהי לבשורת התיקון של דרעי מעבר לסרטון המצוין על “השקופים” ולשיחות בינו לבין גברים מזרחים אחרים שיחד שוכחים את הנשים? וממתי חוקרי שיח נופלים במהירות כה מדכדכת לתוך מניפולציה שיחית שאין מאחוריה כל תוכן ממשי?

וכשאנחנו חושבות על זה בכנות – איזה חשבון נפש מציע דרעי לנשים על מצבן בתקופה שבה העטרה הייתה במקומה? ומדוע על נשים לסייע להשיבה? האם קיבלנו התנצלות על דורות על גבי דורות של חיי נשים שהגישו עצמן קורבן לחברה הגברית? למשל, על חיי הנערות שנישאו טרם זמנן (דרעי הצביע נגד הצעת החוק להעלות את גיל הנישואין ל-18); או, על חיי הנשים שהעדיפו נשים אחרות (דרעי הצביע נגד כל הצעת חוק התומכת בקהילה הלהטב”קית); וגם, על חיי הנשים שהודרו ממעגל מקבלי ההחלטות (דרעי הצביע נגד הצעת חוק להכניס 20% נשים בועדה הבוחרת רבנים ראשיים). האם התנצל דרעי על כך שהעדיף את כיסו על פני רווחתנו כאשר עטרת הח”כ הנערץ הייתה על ראשו שלו? בראיון האחרון בטלויזיה רמז שאין על מה להתנצל, ואתר המשמר החברתי דירג אותו במקום ה-88 בחקיקה חברתית בין חברי הכנסת.

המאבק המזרחי ליווה את כל שנות קיומה של מדינת ישראל. במהלכו דרשנו, מזרחיות ומזרחים, שוב ושוב שקיפות, חלוקת משאבים צודקת, ביטול העדפה של אנשי שלומנו, זכויות חברתיות, שיוויון לנשים וכבוד לתרבות המזרחית. היינו חלק מכל מאבק לזכויות במהלך העשורים האחרונים. מגיע לנו מישהו שיודע לעשות יותר מלדבר יפה, מגיע לנו מישהי שיודעת לעשות יותר מאשר לתרגם את השיטה האשכנזית הישנה לשיטה מזרחית חדשה/ישנה שבה כלום לא משתנה חוץ מהמבטא. דרעי מציג מקסם שוא, ומן הראוי היה שאינטלקטואליות מזרחיות ומזרחים שקוראים עתה לתמוך בו יתנו דין וחשבון על כך שהם מוכרים את הנשים הנאבקות על קיומן, בעבור חופן אבק יוקרה שהפטריארכיה מפזרת עליהם במבטא הנכון.