עולם האבסורד של המשבר הכלכלי

ביומיים האחרונים יש שביתות והפגנות ברחבי אירופה שיוצאות נגד תוכניות הצמצום הממשלתיות, ובצדק. במקום שבעקבות המשבר הכלכלי תהיה חשיבה מחדש על המבנה של המערכת הכלכלית המקומית והגלובאלית, חוזרים לטיעונים ומדיניות שהביאו לעולם את המשבר הנוכחי. אז לממשלה יש חוב, חוב זה רע, לכן יש לקצץ או להעלות מיסים. להעלות מיסים כבר נמצא מחוץ לתחום כי נתקבעה התפיסה הלא נכונה שזה רע לצמיחה. כך שנשארנו עם קיצוצים.

למי מקצצים? לאלו שנהנו, אם בכלל, הכי פחות מאותה צמיחה כלכלית של לפני המשבר. הם נהנו פחות כיון שהמערכת כולה הופנתה לעידוד צמיחה, לא דרך הגדלת המשאבים בידי אנשים ונשים שנמצאים במאבק מתמיד של פרנסה בכבוד, אלא לאותם גורמים אשר אמורים היו לייצר תנאים שיאפשרו זאת. כדי שזה יקרה המערכת הציבורית הפריטה את עצמה לדעת, הקטינה את פעילותה, והפחיתה מיסים. בנוסף המערכת הפיננסית שוחררה מהסדרה כדי לאפשר לה לבצע את תפקידה. מה שלא נלקח בחשבון שכל זה יהפוך את הספקולציה בשוק ההון לעיקר.

במקום שהיצירתיות האנושית תופנה למקומות הנכונים היא הופנתה לשוק ההון. כלכלנים, מתמטיקאים ופיזיקאים מצאו את עצמם ממציאים מכשירים פיננסיים שאף אחד לא ממש הבין איך הם פועלים, אבל כולם ידעו שהם מיצרים הכנסות ורווחים בלי סוף. במקום לחשוב על דרכים לשפר את איכות החיים, חשבו על נייר חדש חסר ערך יותר מקודמו שיגדיל את הרווחים של עצמם. כמו שקורה כאשר בונים מגדל קלפים גם זה קרס. במקום לחזור לחשוב על דרך טובה יותר ממשיכים באותה דרך.

אז המערכת קרסה וכדי שנזקה לא התרחב לעולם שבו גם ככה לא קל, הממשלות הזרימו טריליונים של דולרים. לא כדי לעזור למדינות עניות, מובטלים ועניים אלא למנוע קריסה של המערכת הפיננסית. עקב ההזרמה הזאת עלה החוב הציבורי. בעולם נורמאלי שלא סובל מאמנזיה היה צריך להיות ברור למה נעשה מה שנעשה. אלא שבעולם שבו השווקים הפיננסיים קובעים התחילה מגמה שטענה שהחוב הציבורי הוא בעיה שצריך לפתור מיד, כי אם לא העולם יתמוטט.

אז מה עושים? כמו שאמרנו מקצצים בשירותים ציבוריים, רגע אבל לא עשינו זאת בעבר כדי שיהיה טוב לכולם וזה לא קרה? עשינו אבל למה לא לעשות זאת עוד פעם. אם זה לא עבד בפעם הקודמת כדאי לעשות זאת עוד פעם ועוד פעם עד אשר זה שוב לא יעבוד.

כל זה קורה לא רק בשל אידיאולוגיה ותיאורטיזציה כושלת אלא בגלל יחסי הכוח המעוותים בחברה. הממשלות עושות זאת כי זה מה שנתפס אצלן כדבר הנכון לעשותו וכיון שאין שום כוח שפועל בעוצמה נגד המגמה הזאת. לא משנה אם אלו שמרנים או ניו לבור או אנשים שקוראים לעצמם סוציאל דמוקרטיים. כאשר באו לרוזוולט בשנות השלושים גורמים חברתיים כדי לדחוף אותו לפעולה, הוא אמר להם שבמקום לדבר יצאו לרחוב וילחצו עליו לעשות את מה שהוא רוצה לעשות גם כך. דיבורים לא מספיקים צריך עוצמה וכוח אזרחי.

למה בעלי ההון ואלו שהפרוטה מצויה בכיסם תומכים בקיצוצים לא צריך לפרט. הם אלו שנהנו מהמצב הקיים ולמה שלא ימשיכו ליהנות. בזמן המשבר הם באו בתביעות לעזרה מהמשלה, כאשר קיבלו אותה חזרו לסורם וטענו שהממשלה מפריעה. הנה עובדה יש לה חוב גדול שצריך לצמצם. המילים הללו מלוות בפעולות בשווקים הפיננסיים שגורמות לסכנה לאגרות חוב ושווי המטבע של מדינות שונות. מי שלא רואה את האבסורד במהלך הזה כנראה לא יראה זאת לעולם.

והנה במקום רק לדבר,  האיגודים המקצועיים וגורמים אחרים באירופה החליטו להיאבק כדי שאת התשלום למשבר לא ישלם שוב הציבור שהיה מעורב בשוליים באותה פריחה כלכלית בעשור האחרון. כאן לא רק הכסף מדבר אלא הפוליטיקה והדמוקרטיה. אני לא יודע מה יקרה אבל בטוח שרק מאבקים כאלה יחזירו לאיזה סוג של איזון ביחסי הכוח ודרך זה גם בחלוקת המשאבים שעוותה ללא הכר. המעניין הוא שהמאבק נערך באירופה שם המצב החברתי גרוע הרבה פחות מאשר בישראל או בארה”ב.