עלייתו המדאיגה של הימין הגרמני החדש

תהליך הבחירות המתרחש בימים אלו במספר מדינות פדרליות בגרמניה, מתרחש תחת סימן עליית מפלגת ה-AfD – ״אלטרנטיבה לגרמניה״. מפלגה זו זכתה בינתיים בהישגים משמעותיים ביותר בארבע מדינות, כאשר היא עוקפת את מפלגת השלטון – מפלגת האיחוד הנוצרי (CDU) – במדינת הבית של הקאנצלרית אנגלה מרקל. בעוד פחות משבועיים יתקיימו במדינת ברלין הבחירות המקומיות וגם כאן, בבירה הליברלית והשמאלנית של גרמניה, היא צפויה לזכות בהישגים משמעותיים.

הקמתה של ה-AfD בראשית 2013 נעשתה על רקע משבר האיחוד האירופי המתגלגל מאז ההתרסקות החלקית של הכלכלה העולמית בשנת 2008. תכני היסוד של המפלגה במקור היו דומים לאלו של תנועות פוליטיות לאומניות במדינות אחרות באירופה, השואפות לחזור למצב של מדינות לאום נפרדות – כפי שבריטניה בחרה לאחרונה במשאל העם על הברקזיט. אבל המומנטום הגדול לעליית קרנה של המפלגה צמח מהשילוב של המשבר הזה עם התרחשות מקבילה: התגברותה של מלחמת האזרחים בסוריה והופעתו של ארגון דאעש, שהעצימו את התפיסה המיתית של “התנגשות הציביליזציות” במערב, ובכך העצימו את החרדה הקיומית, המדומיינת ברובה, ממוסלמים בפרט ומאנשים שבישראל היו מכנים כ”בעלי חזות ערבית” בכלל.

השינוי התודעתי הנ”ל בא לידי ביטוי בהקמתה של PEGIDA – תנועה עממית שהוקמה בעיר דרזדן בראשית 2014 ושפירוש ראשי התיבות של שמה הוא ״אירופאים פטריוטים נגד האיסלאמיזציה של המערב״. פגידה הפכה במהירות לתנועה המונית שסוחפת אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית להפגנות גדולות בכל רחבי גרמניה (ואף מחוץ לה) נגד מוסלמים ופליטים – תהליך שרק הלך והתעצם מאז פרוץ משבר הפליטים באירופה בראשית 2015. כתוצאה מבחירות פנימיות ב-AfD ביולי 2015 אופייה עבר שינוי קיצוני – לראשות המפלגה עלתה ד”ר פרויקה פטרי, פוליטיקאית צעירה וכריזמטית, שסימנה את הסינתזה בפועל עם תנועת פגידה כמרכזה הפוליטי.

הכרזתה הדרמטית והרת הגורל של מרקל על החלטתה להכניס לתחומי גרמניה מאות-אלפי פליטים באוגוסט 2015, נעשתה בין השאר ביחס להתפתחויות אלו, כאשר מרקל הציבה את תפיסת “ההתגברות על העבר” (Vergangenheitsbewältigung – כפי שהיחס לעבר הנאצי והמזרח גרמני קרוי בגרמניה), כמיתוס גאולתי-מכונן כנגד מיתוס התנגשות הציביליזציות. את האפקט המיתולוגי של מדיניות הפליטים של מרקל – או באופן יותר מדויק, של המשגתה הרטורית – חוויתי בשיחה שניהלתי עם מורה ליוגה גרמני בשם אולריך כמה ימים לאחר הכרזתה של מרקל. שאלתי אותו מה דעתו על מדיניותה של מרקל, והוא, בלי משים וללא מחשבה על איך הדבר יישמע באוזני, ישראלי-יהודי, אמר: ״הנאצים רצחו 6 מיליון יהודים, ועכשיו יגיעו לגרמניה 5 מיליון פליטים. זוהי השלמה היסטורית. פעולת הסדר הקוסמי – דארמה״.

אולם, על אף שמהלכה של מרקל קצר בתחילה אהדה, תגובת הנגד לא איחרה לבוא, וכבר בסוף 2015 ניתן היה לראות את תחילתה של קריסת מדיניות הפליטים ונסיגת התמיכה הציבורית בה. הראיה הבולטת לכך הייתה התגובה האיסלמופובית לתקיפתן המינית של עשרות נשים בידי מהגרים (לא פליטים!) ממרוקו ואלג’יריה בעיר קלן במהלך חגיגות הסילבסטר. כפי שרבים בגרמניה מציינים, התגובה לאירוע הייתה חריגה בחריפותה, דבר המעיד למעשה על עוצמת ועומק הפחד מזרים: בכל שנה מותקפות מינית עשרות נשים במהלך חגיגות האוקטובר-פסט ללא זעקה ציבורית דומה, וזאת מאחר והתוקפים באירועים האלה הם ברובם המכריע גרמנים שיכורים ״רגילים״, קרי לבנים-נוצרים ולא מוסלמים חומים או שחורים. הדמיון לגזענות נגד שחורים בדרום הישן בארה״ב או לשנאת הערבים בנוסח להב״ה הוא לא מקרי – הרי אחד הביטויים המובהקים של גזענות הוא הפחד מהמיניות החייתית או הסוטה של האחר, שמתמזגת לרוב עם פטריאכליות הדורשת בעלות על הנשים הטהורות ״שלנו״.

עליית ה-AfD מעוררת דאגה. כתנועה פוליטית, מפלגה זו שונה באופן מהותי מהימין הקיצוני הישן המיוצג על-ידי המפלגה הלאומית-דמוקרטית הגרמנית (NPD), שהיתה מאז הקמתה בשלהי 1964 מפלגת שוליים. בשונה ממפלגה זאת, שבבסיסה תפיסה ריאקציונרית רגרסיבית ואולטרה-לאומנית בעלת אידיאולוגיה נאו-נאצי מובהקת, ה-AfD מייצגת ימין גרמני חדש שעוטף את תכניו הלאומניים, הגזעניים והקסנופוביים ברטוריקה עכשווית. הוא ממתג את עצמו כמיינסטרים-צעיר, ומגדיר את מטרותיו באופן פרוגרסיבי; כלומר לא כשיבה לעבר, אלא כיצירתו של עתיד חדש. הן ברמת הרטוריקה והן ברמת הפעולה, ה-AfD מהווה אתגר אמיתי לסדר הקיים בגרמניה בפרט ובאיחוד האירופאי בכלל, ולראשונה מאז הקמתה של הפדרציה הגרמנית נראה כי המרכז הפוליטי מאבד מיציבותו, כאשר תנועת ימין קיצונית מסוגלת לייצר מסרים פופוליסטיים ופופולריים. הביטוי לכך הוא בעובדה שה-AfD מושכת מצביעים לא רק מהימין השמרני, שנחלש מאוד, אלא מכל הקשת הפוליטית ובכלל זה מהשמאל ואפילו מהשמאל הסוציאליסטי (Die Linke) וממפלגת הירוקים, וגם מצביעים רבים שלא נוהגים להצביע בדרך כלל.

ברמת המאקרו, השינוי הפוליטי הזה, המתרחש בלב האיחוד האירופי, הוא חלק משינוי פרדיגמטי עמוק המתרחש במערב בעשור האחרון ושמתבטא בין השאר בעליית תנועות לאומניות פופליסטיות, שמחזירות למרכז פוליטיקה מהותנית, גזענית ומסוכנת. לישראל מקום מרכזי בסחף הזה, אך בשונה ממנה – במרכז ומערב אירופה השמאל עודו כוח פוליטי משמעותי. לכן עוד מוקדם לדעת מה התוצאות ארוכות הטווח של שינוי זה, גם אם הוא מסמן רעות.