על כפרה, יגון ואשמה שיעים

אתמול ציינו למעלה מ-150 מיליון שיעים ברחבי העולם את יום העשורא, היום המכונן בלוח השנה השיעי. כמה מילים על השיעה והעשורא, מתוך הערות שכתבתי לתרגום "דודי נפוליאון":

על-פי התפיסה השיעית, עלי אבן אבו טאלב (בן דודו וחתנו של הנביא מחמד והח'ליף הרביעי) וצאצאיו הם היורשים הלגיטימיים והבלעדיים של הנביא, ושלושת הח'ליפים שקדמו לו, וכמובן אלה שבאו אחריו, הם חומסי השלטון. השיעה ('הסיעה של עלי') נוסדה ידי חוסיין, בנו של עלי , לאחר מותו של אביו. חוסיין נהרג בקרב כרבלא ביחד עם שבעים בני משפחתו כאשר ניסה להשיב את השלטון לבית עלי מידי בית אומייה. כוחותיו של חוסיין היו בדרכם לכופה בהזמנת אנשי המקום שתמכו בהנהגת משפחת הנביא, כאשר הותקפו על ידי צבאו של שמר, מפקד צבאו של הח'ליף יזיד הראשון לבית אומייה, אשר צר עליהם ומנע מהם מים.

ב-10 בחודש מוחרם נהרג חוסיין בידי צבאו של שמר וראשו נערף. יום זה, העשורא, הוא יום מכונן בזהות השיעית ומצויין כיום אבל ברחבי העולם השיעי. במהלכו נערכים טקסי הלקאה עצמית המוניים, לעתים עד זוב דם, לזכר הרוגי קרב כרבלא ולכפרה עצמית והבעת יגון ואשמה.

מוסלמים בריטים מציינים את העשורא:

לקריאה נוספת:

מרזוק אל חלבי | המחאה כהכרזת בעלות על ההיסטוריה!

מאמרים נוספים של אורלי נוי